חיים את הזמן /צו

פרשת השבוע שלנו (כמו הקודמת) מדברת על הקרבנות, בין השאר כתוב בה על קרבן מיוחד – קרבן תודה. יהודי מביא קרבן תודה לה' על נס וחסד שנעשה איתו.
חז"ל אומרים משהו מעניין: לעתיד לבוא כל הקרבנות יתבטלו, חוץ מקרבן תודה.

זה נשמע קצת מוזר, הרי אנו אומרים בתפילה על הגאולה ובניין בית המקדש "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצוות רצונך".
זה די נשמע שבכלל התפילה שלנו היום היא רק תחליף לקרבנות, ובגאולה סוף סוף יגיע הדבר האמיתי ונקריב את כל הקרבנות "כמצוות רצונך"

ההסבר הפשוט זה שרק קרבנות היחיד יתבטלו לעתיד לבוא, חוץ מקרבן תודה, ולא קרבנות ציבור. קרבנות יחיד זה כל מה שבא לכפר על חטאים וטומאות שונות, ובגאולה הרי לא יהיו חטאים, לכן הקרבנות האלו יתבטלו.

אבל יש הסבר יותר פנימי לדברי חז"ל בקשר לקרבן תודה.
קרבן תודה קשור עם מציאות שהיא מעל לטבע. יהודי זכה לנס, לגילוי אלוקות שאי אפשר להסביר ע"פ טבע. זה מקרה שלמעלה מהשכל וההבנה. הוא מביא קרבן תודה מלשון הודאה. לא רק להגיד "תודה", אלא להודות במציאות עליונה ואלוקית שאפילו שהוא לא מבין אותה בשכלו, הוא מודה באמת שלה ובקיומה.

זו דרגה גבוהה מאוד של קשר לאלוקות; דרגה שעולה למעלה מהשכל, למעלה ממדידה והגבלה. זוהי הדרגה שקשורה עם קרבן תודה, הודאה במציאות אלוקית עליונה שמשם נמשכים ניסים מעל לטבע, ומשם נמשך גילויי אלוקות. זוהי דרגה שתתקיים בגאולה, ולכן דווקא הקרבן הזה לא יתבטל גם לעתיד לבוא.
כי זמן הגאולה קשור עם ראיית אלוקות שמעל לטבע, מעל לשכל, למעלה מהבנה והשגה ולמעלה ממדידה והגבלה.  יהיה גילוי אלוקות נפלא ועליון, אבל הוא יישאר למעלה מהדעת שלנו, וזה עניין ההודאה, שאנו מודים ומכירים ומתבטלים בפני אלוקות ברמה גבוהה זו.

כתוב במדרש ובמפרשים שקרבן תודה קשור למזמור ק' בתהילים, "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ".
המדרש מוסיף שהמזמור שייך לזמן הגאולה, לעתיד לבוא. רואים כאן את החיבור בין העניינים: הודאה לה', קרבן תודה וזמן הגאולה.

בשיחה של הרבי, הרבי מציין שהודאה ופרסום של ניסים שקורים לנו ולעם ישראל בזמן שלנו מביא לכך שעושים לנו ניסים נוספים, ומזרז את הגאולה, שאז נקריב קרבן תודה ונגיד את "מזמור לתודה", במהרה בימינו אמן!