דיון אחרי מבחן
כבננה לקוף, כקיפול לאוריגמי, כמשבצות למחברת בחינה, כלחץ לבגרות, ככובד לילקוט, כתירוצים לתלמיד, כך 'דיון אחרי מבחן' לאחרי מבחן.
עת סיימת לשקוד, כשעתיים בממוצע – לא כולל את המגזימות – על מבחן עבה או מתכונת כרסתנית, ואת מגישה אותה למורה, פוסעת לאט לאט מכובד המשקל. מניחה בחבטה על שולחן המורה ויוצאת לנשום אויר.
מתאים להגיד צח, מה לעשות רוב הבגרויות זה בקיץ, מה שאומר שאפילו אויר זה ביום עם מזל.
אחרייך יוצאות אט לאט בטפטוף תלמידות נוספות, אחיותייך לצרה.
והנה מתפרץ לו הר הגעש במלוא געשו, ואין תיאור יותר מתאים מהבדיחה המוכרת:
שיחה בין שתי חברות אחרי המבחן:
-מה עשית בתשע?
-היה תשע?!?
– ברור, בצד השני.
– היה צד שני?!?!?
מתפתח דיון סוער בנושא שאלות המבחן, כאילו לא הודית בקרבך לאלוקים משסוף סוף סיימת עם זה.
אז זהו, שממש לא סיימת עם זה. עושים שיחזור חוזר לכל אחת ואחד מסעיפי המבחן הארוך, דנים דשים ושורצים בנכונות התשובות, לעיתים להטי הויכוח נזעקים עד דלתו הכיתה המוגפת כביום הדין, מפליט החוצה את המורה בכעס 'בנות, שקט!!'.
במקרים קשים ממשיך הדיוכוח (דיון+ויכוח) גם אל תוככי הפסקה, ללא הפסקה.
במקרים קשים יותר הויכוח מגיע מכיתה אחרת, מרעיד את אמות הסיפים של הכיתה שלך.
ברור שמדובר במקרה קשה מצד המורה שלא מצליחה להעביר חומר, ומרעיד את אמות סיפיה. אני, מה אכפת לי. קצת רעש. אנשים פורקים. תני להם.
חייבים רגע להתייחס למושג 'להעביר חומר'. מה הוא, שכפול?.
יופי, התייחסנו.
מובן שכל התיאור שלעיל משקף רק ככמעט תשעים אחוז מהכיתה.
מהם העשרה הנותרים? אלו הן המגזימות, שתוארו לעיל.
איך אני הייתי עושה מבחן? מקבלת את הטופס (באנחה). חושבת למה קוראים לזה טופס ברשמיות כל כך (בתהיה). עונה בקצרצרה על השאלות שאני יודעת את התשובות שלהן (בכתב מכוער). עושה השוואה בין כמות הרשות (המצומצמת) לבין כמות התשובות שלי (בתרעומת). כשיש את כל הנתונים, אני מתחילה להרחיב את תשובותיי המקוצרות אל דפי השורות הארוכות, ממלאה בכתב צפוף (מסודר).
וזהו. כשנגמר הכל, מחפיפה קריאה חופפנית על תשובותיי, סופרת שוב את הרשויות באנחה, ומגישההה. אין לי עוד מה לעשות שמה.
כל זה גורם לי להיות בין האחת-שתיים-חמש-עשר הראשונות שיוצאות מהכיתה עם תום המבחן.
עכשיו נדבר על המגזימות.
למען האמת, מעולם לא הבטתי על אחת מהמגזימות הסדרתיות מתחילתו של מבחן, יען הייתי עסוקה בשלי, בעניה צפופה. אבל בדרכי החוצה אגב הגשת טופס המבחן העב למורה, הייתי מבחינה היטב במבטיהן המקנאים בי, במצחיהן המקומטים בחוזקה ובעטיהן הכסוסים עד הכתם.
המגזימות תמיד שואלות מתי נגמר המבחן עם קבלת הטופס המציק, ומבררות מיד עד מתי הארכת הזמן. כל תשובה שלהן נבחנת בשבע עיניים, ואם יש מורה זורמת גם היא תדרש לעבור בעיניה שלה ולהוסיף למכסה זוג נוסף.
היו שהגיעו עם דמעות לשערי המבחן הננעלים עם תום הזמן, המורה מושכת את המבחן והן עוד רצות אחריה במסדרון עם העט, ממשיכות לכתוב על הדף תשובה נוספת שאולי תתקבל.
מה שמזכיר לי, שלמה מורות לא מסכימות לדבר איתן במבחן??????
המורה של כיתה ט' החליטה על מבצע, שכל מי שלא ניגשת אליה במבחן מקבלת חמש נקודות נוספות.
עכשיו שני דברים. א. המבחנים של כיתה ט יחסית קלים, ולהיות עם ציון 105 או 103 זה ממש מרגיש כיתה ד' ככה. לא נעים. ב. בכיתות אחר כך המורות שכחו את המבצע לגמרי! יש שהגדילו לעשות והורידו (!) חמש נקודות לניגשות.
זוכרות את המורה חני הזכורה לטוב? אז בקטע הזה פחות. היא הייתה מודיעה שמי שניגשת אליה לסיוע, תקבל בלבול. כן, היא מבלבלת ומכווינה למקומות לא טובים.
מה המטרה? אולי היא רצתה קצת שקט?
מגיע לה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
לייקוש?
-מה עשית בתשע?
-היה תשע?!?
– ברור, בצד השני.
– היה צד שני?!?!?
??????????????
בלוג חמוד ביותר הזדהיתי עם כול מילה?
חחחחחחח בת עיןן את פשוט טובה!!
איזה כיף שחזרת אלינוו:)
(אגב, מתישו ראיתי פוסט שאת כלה? לא הספקתי להכנס חח הייתי בתקופת עומס מטורפת.. זה אמיתייי??? אמאלה אמאלהה מזלטובב??)
שאלת מה הן עושות, המגזימות
תביני,
אני כזו, לא מגזימה מרצון, אבל התיאור של "הרצה אחרי המורה עם העט" תואם אותי להפליא, לא כי אני פרפקציוניסטית, ולא כי איטית, אני גם לא 0.7 או משהו בסגנון, אבל לוידת איך, זה פשוט קורה.
אני תמיד
תמיד
אחרונה במבחנים!
הציונים שלי טובים ברוכשם, ואני לא נחשבת תלמידה בינונית, אבל באמת שאין לי הסבר מה לוקח לי כלכ ך הרבה זמן.
המורה פעם התבטאה עליי שאני כותבת תשובות שנראות כאילו נכתבו בשניות(למעליותא;) אבל הזמן..אוהוו, נמאס לי לדבר עליו.
אז אם כבר התכנסנו כאן הערב,
פליז, חברות זריזות
שיש להן התענוג להתווכח על תשובה 9 בזמן שחברותיהן המסכנות עדיין מתענות(אני מכירה מישהי שנשארת בכוונה עד שיצאו לפחות 6 בנות, ככה היא שומעת מה צריך לתקן. היא יושבת כמובן ליד הדלת,דע)
אז איפה הייתי? אה כן, פליז(כתבתי כבר?)
אל תסתכלו עלי(הן) במבט של "עוד פעם זאתי"
זה לא בכוונה, באמת
וזה לא כיף בכלל
טנקיו(חברות דמיוניות שלי)
מגניב שתתשובה הזו כתבתי תוך 43 שניות, המורה הייתה מתעלפת
וואיי ההזדהות.
אני מהאלה שיוצאות ראשונות? ב"ה אלף פעמים לא חושבת שהייתי מצליחה לשבת מול מבחן (!) שלוש שעות ואחרי זה עוד להתחנן למורה לעוד זמן (מתמטיקה זה משו אחר?
), דווקא בדרך כלל אין לי הפרעות קשב או משו;) אם כבר ההפך.. אבל עד שזה מגיע למבחן!
הכתיבה שלך מתוקה ואת מתארת סיטואציות קולע עד דמעות.
וואי, בת עין. כל מילה!
הזדהות. עם האלה שיוצאות ראשונות, כמובן, נראה לכן שקשב-וריכוז-לא-מאובחנת שכמוני תצליח להישאר עד סוף זמן המבחן?
עושה מהר, ושלום.
נראה לי שהמבחן בלשון שהיה לפני שבוע בערך היה הראשון שנשארתי בו עד סוף הזמן ואפילו קצת אחרי(יחד עם עוד חצי כיתה, כן? הוא היה מפרך). מדהים.
והכתיבה שלך משעשעת וחמודה כרגיל, איזה כיף שיש משהו אחד נחמד בימי שני!
מחכה לעוד פוסטים ממך(הי, יקירתי, הבלוג לא מספק אותנו בכלל! מה עם פוסטים סתם, הא? מה זה הקיפוח העדתי הזה?).