אשמורת הבוקר

משב רוח נעים

שמיים נושקים לים,
ציפורים מצייצות
קול אוושת העלים נשמע
יוצר מנגינה עריבה.

הבריאה כולה מזמרת,
יום חדש, היא מספרת.
האוויר מלא בריח ענוג,
ריח של התחדשות,
של הזדמנות.

צבעי הרקיע
עוד מתאוששים מאדמומיות הליל שפשתה בהם.
נדמה שאם רק תושיט את היד, ותמשש
תוכל להרגיש את האוויר המיוחד,
עם ריח של רצון, של חיים.

משב רוח נעים, קריר, מנשב לו,
מלטף את הפנים, מרגיע,
מספר שהנה, מתחיל לו יום חדש מלא אתגרים,
אבל הוא איתך תמיד מלא תנחומים.
מאלוקים.
ליטוף אלוקי כמו מורגש באויר.
הבריאה כולה זועקת חיים, חייה!

אט אט מתמלא החוב בצללים אנושיים,
במשכימי קום,
שבחרו להרגיש את הרגעים הזכים.
חיוך שליו נסוך על פניהם,
אותת שחוברים הם לסם החיים,
בשעה המסוגלת.
זוהי אשמורת הבוקר.

ואז נישא עינינו למרום,
אל השמיים הצחים,
אלוקות, בהתגלמות,
תחזינה עינינו.
מבטיחה לחזות