דיברנו על זה באחד הפוסטים שקשורים לעניין. היו את הבנות שהתלוננו שהן בוכות מכך פיפס והיו את הבנות שאמרו- תעריכו את זה שאתן יכולות לבכות. את פשוט היית ב2 המצבים. כנראה שנדיר למצוא את האיזון הנכון, ושכל אחת תשמח שהיא לא בקיצוניות השניה… אין מה לקנא…
יואאוו זה ממש אני!! אני חושבת שאצלי הגיל עשה את זה שכשאת קטנה יותר אז את מאפקת את עצמך בתת מודע גם אם את רוצה לבכות,בגלל כל מיני סיבות שהם אבל כשאת מתבגרת את מבינה שזה לא בושה לבכות ואמיני לי-הרבה יות רטוב לי ככה,זה פשוט משחררר
אם את לא מצליחה לבכות לא חייב בכוח, הרי זה בדיוק ההפך מלשחרר! ולא תמיד יוצא לי להזמין את הבכי מראש חחח זה פשוט מגיע, מייאוש כלשהו, מחשיבה עמוקה על משו מציק וכו..
היום יצאתי לסיבוב בחוץ, במקום שאני שם הרבה אנשים. התחלתי לעשות לעצמי חשבון נפש נוקבבב. אני מדברת לעצמי, ומספרת לעצמי מה קורה לי ומה אני עושה ומה אני חושבת ומה אני מרגישה… ותוך כדי אני פשוט בוכההה. אני לא יודעת כמה עזר לי הדיבור לעצמי, אבל מאוד עזר לי שבכיתי ושחררתי.. אם את באמת רוצה לבכות (כדי להשתחרר כמובן) אז תעשי כמוני. (אני אומנם עשיתי את זה בקטע של דיכי, אבל זה ממש עזר לי שבכיתי)
וואי נשמע טווווב סטייל ברסלב חח אבל חשוב מאד אני לא נראלי הייתי מצליחה לעשות אתזה, מאד ריאלית, לא מדברת לעצמי וכדו כאילו כן מסיקה מסקנות וחשבון נפש מדי פעם, אבל אחכ פשוט עושה. לא נשארת בדיבורים
ואי נראה לי עדיף לבכות מכל דבר מאשר לא להצליח לבכות בכלל.. (זוכרת סיטואציה שאני יושבת עם עצמי על המיטה ואומרת לעצמי "תבכי כבר מפגרת! כולם אומרים שזה משחרר" וואלה לא עבד. לא בכיתי שנה וחצי. לא כי לא היה לי על מה אלה כי היה לי יותר מידי.. זה הרגשה הכי נוראית שיש. כאילו איבדת את הדבר הכי בסיסי שיש לבנאדם. דמעות..)
20 תגובות
יוצאים ליער נשענים על גזע עץ ופשוט בוכים חזק….
חח לא ממש ככה אבל בערך;)
דיברנו על זה באחד הפוסטים שקשורים לעניין. היו את הבנות שהתלוננו שהן בוכות מכך פיפס והיו את הבנות שאמרו- תעריכו את זה שאתן יכולות לבכות. את פשוט היית ב2 המצבים. כנראה שנדיר למצוא את האיזון הנכון, ושכל אחת תשמח שהיא לא בקיצוניות השניה… אין מה לקנא…
אוץץץץץ מזכירה לי את עצמי
ווואיי הלוואי שהייתי יכולה לבכות בזמנים שאני רוצה וכשאני לא רוצה לבכות אז לא…
ה יעזור ושלא נצטרך לבכות בכלללללל
השאלה אם את מרשה לעצמך לבכות, או שהבכי הוא בגלל שאת לא משחררת והכל עולה על גדותיו
יואאוו זה ממש אני!!
אני חושבת שאצלי הגיל עשה את זה
שכשאת קטנה יותר אז את מאפקת את עצמך בתת מודע גם אם את רוצה לבכות,בגלל כל מיני סיבות שהם
אבל כשאת מתבגרת את מבינה שזה לא בושה לבכות ואמיני לי-הרבה יות רטוב לי ככה,זה פשוט משחררר
לי לא טוב ככה. לא בכיתי בכלל בילדות, לבכות זה אחד המוזרים בשבילי
ואני יצטט בשינוי קל: " אתה בוכה לא כי אתה חלש אלא כי היית חזק ולא בכית יותר מדי זמן" ככה זה אצלי לפחות….
אם את לא מצליחה לבכות לא חייב בכוח, הרי זה בדיוק ההפך מלשחרר!
ולא תמיד יוצא לי להזמין את הבכי מראש חחח זה פשוט מגיע, מייאוש כלשהו, מחשיבה עמוקה על משו מציק וכו..
מסכימה ומזדהה איתך לגמרי
אני חושבת שככה לומדים לבכות – בהתחלה מכל שטות ואחכ זה מגיע בזמנים טובים ומשחרר.
תחזיקי מעמד, זה עוד יבוא לך.. מבטיחה.
אצלי הבכי לא משתחרר בכלל!!!!:(
גם שאני כמהה אליו..
שולחת לך דמעה ממנייי
מצתרפת לגזר:)
לעורכת,
יכול להיות שאתם משנים את הפוסטים כל כמה שעות?
היתה תקלה קטנה, לא שינינו, רק החזרנו את הפוסט שהיה קודם
היום יצאתי לסיבוב בחוץ, במקום שאני שם הרבה אנשים. התחלתי לעשות לעצמי חשבון נפש נוקבבב.
אני מדברת לעצמי, ומספרת לעצמי מה קורה לי ומה אני עושה ומה אני חושבת ומה אני מרגישה… ותוך כדי אני פשוט בוכההה.
אני לא יודעת כמה עזר לי הדיבור לעצמי, אבל מאוד עזר לי שבכיתי ושחררתי..
אם את באמת רוצה לבכות (כדי להשתחרר כמובן) אז תעשי כמוני.
(אני אומנם עשיתי את זה בקטע של דיכי, אבל זה ממש עזר לי שבכיתי)
וואי נשמע טווווב
סטייל ברסלב חח אבל חשוב מאד
אני לא נראלי הייתי מצליחה לעשות אתזה, מאד ריאלית, לא מדברת לעצמי וכדו
כאילו כן מסיקה מסקנות וחשבון נפש מדי פעם, אבל אחכ פשוט עושה. לא נשארת בדיבורים
ואי נראה לי עדיף לבכות מכל דבר מאשר לא להצליח לבכות בכלל.. (זוכרת סיטואציה שאני יושבת עם עצמי על המיטה ואומרת לעצמי "תבכי כבר מפגרת! כולם אומרים שזה משחרר" וואלה לא עבד. לא בכיתי שנה וחצי. לא כי לא היה לי על מה אלה כי היה לי יותר מידי..
זה הרגשה הכי נוראית שיש. כאילו איבדת את הדבר הכי בסיסי שיש לבנאדם. דמעות..)
ואי. נשמע דחוס ומפחיד