welcome to the club

במיוחד בשבילך
הפוסט הזה נכתב בעיקר לתיכונסטיות הצעירות שעולות לכיתה ט'

וגם לאלו שסיימו (בהצלחה!) את השנה המאתגרת הזאת.
אני השנה סיימתי ט' ובשעה טובה ומוצלחת אני עולה לכיתה י' בתור אחת הרבה יותר טובה ממה שהייתי בדיוק לפני שנה.
השינוי שעשיתי בשנה הזאת הוא מדהים. מה שלמדתי בכיתה ט' הוא מטורף, ואני רוצה לשתף אתכן בכמה דברים מהנסיון הקטן שלי. כל התיכונסטיות הוותיקות מוזמנות להוסיף.

שמעתי כבר מכמה וכמה בנות: "כיתה ט' זאת הכיתה הכי סתומה שיש, היא מבוזבזת לגמרי, בכיף אני מדלגת על הכיתה הזאת".
אישית, אני לא חושבת שזה נכון, זה תלוי רק בך. בעצם זאת שנה שבה את הופכת מילדה לנערה. מילדה שקופצת בחבל, לבן אדם עם אופי, דעות ובגרות.
מה שכן זאת כיתה מאתגרת מאוד, מבחינה חברתית בעיקר.

בפוסט הזה רציתי להתייחס לנקודה דיי ספציפית והיא כזאת-
המפה החברתית משתנה במשך השנה אלפי פעמים, מלא. כל אחת בוחרת לעצמה את החברות ואת המקום שלה בכיתה.
עכשיו את נשמה, הטטית יכולה להציל נפשות מישראל, אני רוצה שתביני את זה.
כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא וכל המאבד…

בכיתה ט' בנות מחפשות אהבה בנרות, הכל מבולבל וכל אחת עסוקה בעצמה במקום שלה בחברות שלה בשמחה שלה ובדיכאון שלה. יש את הבנות שיסתדרו מהר ויש את הבנות שיקח להן יותר זמן למצוא את המקום שלהן. תאמיני לי, את תרגישי בודדה – כולן ירגישו כמוך – אבל את ממש לא לבד.
אני זוכרת את היום הזה שבו חברה שלי אמרה לי שאני משוגעת אחרי שסיפרתי לה שאני מרגישה לבד כמו האדם הראשון.
אני הרגשתי כמו לא יודעת מה, ומבחוץ הייתי נראית הבן אדם הכי מסודר חברתית שיש. וזה כל כך לא נכון הרגשת ה"לבד" הזאת.

אז דבר ראשון:
תדעי שהכל עובר, באמת, את מרגישה מסכנה כולן מרגישות כמוך. הכיתה מתגבשת בסופו של דבר ואת תמצאי את המקום החברתי הכי מתאים לך. כל הירידה מצמיחה, וכיתה ט' מדהימה רציני.

דבר שני:
אל תבוססי ברחמים עצמיים. ההזדמנות הזאת שאת לא בדיוק מוצאת חברות ואת לא מקבלת צומי בכמויות, זאת הזדמנות מדהימה לפתח את ההערכה העצמית.
תחפשי את המקום שנותן לך הרגשת שייכות, אהבה, תמצאי את זה בעיקר במשפחה, באמת. ותאמיני בעצמך שאת הכי טובה שיש. תפתחי את ההערכה העצמית וזה יפתור לך מלא בעיות.

דבר שלישי:
למה אני מתכוונת שאת יכולה להציל נפשות?
את יודעת כמה בנות נפלו מכל הבחינות בגלל כל הבילבול הזה? כולן נפלו, הרוב הצליחו לקום למקום טוב יותר אבל חלק קטן נשאר מאחור. וגם אלו שהצליחו לקום זה בגלל שחברה את אמרה לה "תתחדשי על השרוכים".
המילים שלך שוות זהב.
המבט שלך שווה יהלומים.
כל אחת, בין אם היא כל היום אומרת חת"ת ובין אם היא כל היום עם אוזניות וסמרטפון תשמח ליחס, למבט.
ואם המעמד החברתי שלך טוב, השליחות שלך גדולה! ענקית!
מחמאה על הילקוט, על שיעורי הבית, על הקוקו. תזמיני מישהי למעגל בדשא, זאת הצלת נפשות.

בשנה הזאת, שכל אחת מרוכזת בעצמה כל כך, תצאי מהמשבצת שלך ותחשבי קצת על החברות – את בונה עולמות.
אני מדברת בתור אחת שפספסה את ההזדמנות, ואחת החברות היקרות שלי מהיסודי נמצאת במקום לא הכי טוב. עם קצת יותר יחס היה אפשר למנוע את זה.
מעבר למצווה ולזכות הענקית הזאת, יהיה לך טוב בלב כי נתינה מביאה לשמחה וסיפוק.

גם טובה גשמית, בנות יודו לך על ההתעניינות, יהיה לך מקום טוב בחברה. אהבת ישראל פשוטה זה המצרך הכי חשוב בשנה הזאת.
יותר מכריזמה, חכמה או כישרונות למיניהם.
ואת יכולה, אין לך מושג איזה עוצמה יש לך.

בהצלחה ענקית נשמה, ושתדעי שאני בתור גדולה אף פעם לא אתסכל עלייך כתינוקת, ההתמודדות של כיתה ט' ראויה למלא הערכה.
כל שאלה או הערה אני כאן בתגובות