תקשיבי שניה,

ותזכרי פליז!!!
אין לי כוח
בכנות, אני אומרת לך.
בא לי לפרוח.
אבל לא מוצאת דרך.
מחפשת מישהו שיכיר בערך.
ומתייאשת.
זה לחפש את עצמי
וללכת.
זה להכיר בעצמי
ולראות שלכת.
להרגיש לבד,
כשכולם רוצים אותי איתם.
זה להיות שם,
ולא לראות כלום.
את רוצה שאני אשתף.
את רוצה שאני אעדכן.
לא יכולה.
לא מסוגלת.
ניכוותי.
מלא.
תתני לי לשקוע.
נגמרו לי הכוחות.
אני מתגעגעת. תביני.
תעזבי אותי.
לפעמים אני מרגישה,
את מנסה.
להכנס אלי כמו איתה.
אני שייכת.
לא רוצה לעזוב.
לא רוצה להיפתח.
יש מישהו שיעשה את זה.
אני אצלו ולו.
ואלייך זה קצת לא.
נגמרו לי הכוחות להיות חזקה.
לחייך כל יציאה, כל דקה.
כשאני בורחת, למיטה.
אני לבד. או איתה.
אז פשוט תביני.
אל תחזירי,
לי, כמוני.
ואל תברחי.
אני עדיין צריכה אותך.
תראי, זה כואב לי.
אני מפחדת ממך.
אני לא רוצה.
תקלטי בלי ללחוץ.
אני רואה שאת אוהבת.
אבל את מ ס נ נ ת!
לי זה מפריע.
ניסיתי לרמוז.
לא רציתי להדגיש.
אבל ככה יצא.
תקשיבי,
את פה. אני שם.
למרות שאנחנו כאן.
למרות שיש הזדהות.
אז, זה קו מקביל פשוט.
תודה שאת זוכרת.
תודה שאת שומרת.
תודה גם על ההבטחה.
מקווה שתהיה לי גם בה,
פיסת אמונה.