סתם רציתי לשתף
כל היום אנחנו ממהרים.
רצים מפה לשם. לא שמים לב לשעון שרץ במהירות הזויה. לא תמיד זוכרים לעצור שנייה, לקחת רגע של נשימה. לבקש שהכל ימשיך להתנהל על מיי מנוחות.
כמה טוב שיש את הלילה. אז יש לנו הזדמנות לחשוב על כל מה שעברנו באותו יום. להודות על ההווה ולבקש על העתיד. לקחת החלטות לרצות להיות יותר טובים. להשתפר . הנה אנחנו מתחילים לדמיין איך מחר אנחנו נקום והיום יראה אחרת. איך נחייך לכולם. נתפלל בכוונה, נתחשב יותר, נכעס פחות.
אבל אז שוב מגיע הבוקר . ואנחנו לא מבינים " האם אני אותו אדם מאתמול בלילה?". " איך הגעתי למחשבות כאלה?". ואז הכל ממשיך כאילו לילה לפני בכלל לא היה.
אבל יש יום אחד בשנה שיש לנו אפשרות לעצור באמת. להתאחד עם הקב"ה. לסובב את עצמינו בקדושה, בטהרה. להודות באמת על הכל. להמליך את מלך מלכי המלכים. פעם אחת בשנה יש לנו אפשרות להתנתק מכל החול ולהתעטף רק בקודש.
ואז זה כבר תלוי בנו. אם יום אחרי אנחנו נמשיך כרגיל או שניתן לעצמינו לקחת את הקודש גם לחיי היום יום?
בחירה שלנו….
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
יום הכיפורים. איזה קדוש אתה.
צודקת, כל כך.
אבל.. אני קצת מפחדת מהלילה, מהמחשבות שעולות בו, הפחדים, הפלאשבקים.
אז חודש שכולו לילה, וואו.
עוררת אותי, מבטיחה לשנות משהו קטן, לא להשאר מי שהייתי.
תודהה את כותבת יפה ועשה טוב
אלופהשאת#
את כותבת טוב כל כך!!
אמלהההה.
די.די.די.
פוסוט שהגיע לי בדיוק.
לוב?
נכון. בהחלט נכון.
הגיע הזמן להתנתק ליום אחד.
יום כיפור.
וואווו. איזה יום עוצמתי זה.
אזזז… יום כיפור, קדימה.
צודקת
אבל לא כל כך הזדהתי
אני לא אוהבת את הלילה
חד משמעית
אני אוהבת אותו
שאני מצליחה להרדם מיד
ומצליחה לא לחלום.
אם לא זה
אז אני לא אוהבת.
יודעת שנשמעת לא מובנת
סורי