תודה לך באמת

תודה לך באמת, שהכל כבר ברור וידוע, לך, מראש.
בלי להתחשב במי שאני, ברצונות שלי, בחלומות שלי- השאיפות.
במגבלות שאתה נתת לי, שאני צריכה להתמודד איתן.
ועכשיו, במסגרת מגבילה שכזו!

זה לא שלא ניסיתי והתאמצתי, זה לא שזלזלתי לרגע!
ואתה הרי יודע את זה יותר טוב מכולם.
אבל החומה הזו עומדת ביני לבין מה שהכי טוב לי,
לפחות כי בתור בן אדם אני צריכה לעשות את ההשתדלות.

לא מבינה למה אני צריכה ללכת למקום שאני יודעת שלא טוב לי,
שאולי אשרוד בו, אולי כמו ששרדתי בתיכון- סיוט חיי, ואולי, יותר גרוע.
אני מוגבלת ואני לא מבינה כלום מהחיים.
ברור שלא בהשוואה אליך.
או להורים שלי 🙄

אז אני אומרת תודה בשיא הציניות, כי לא שיש לי ברירה אחרת.
מקווה שלא לראות בעיניי העגולות את אלו שהלכו בדרך בה רציתי ללכת,
החומה לא עמדה בפניהן כמו שהיא עומדת בפני,
ולקנא בהן כמו שלא קינאתי מעודי כי בד"כ אני לא מקנאה
אך אם אסבול או אלך בדרך חתחתים, מעייפת ומתישה, כנראה שאקנא.

מקווה שעל החלום היחיד שעוד נותר לי אצליח לשמור,
כי בתנאים האלה זה כבר ממש לא בטוח.
מקווה, כי באמת שאין לי כוח לאבד גם את זה.
ובסוף עוד להגיד תודה.