שליחות עם הזמן/6

ש(ל)יחה לפרשת לך-לך

האם יצא לך פעם לשאול את עצמך
שליחות – מתי? למה? כמה ואיך?
אין לי כישרונות ובקושי יכולות
מי אני ומה אני לעשיית פעולות???

בפרשת השבוע אומר ה' אל אברהם
"לך לך…אל הארץ אשר אראך" – תגיע לשם.
וכשתגיע למקום על פי הציווי
תזכה ש-"אראך" כוחות כראוי.

כי דווקא כאשר יוצאים למקומות נידחים
מגלים כישרונות שבתוכנו חבויים.

הרבי מביא על כך משל על בן מלך,
אשר בקרבת אביו אין לו כל ערך
ודווקא כשמתרחק ועומד בניסיונות,
אזי מתגלים המעלות והכוחות!

כמו כן, בפרשה ה' אומר לאברהם
ששכרו יהיה רב מכולם
אך אברהם עונה שכל זה אינו שווה לו
כל עוד בן יורש איננו.
ולמרות שאליעזר היה לו עבד נאמן
שהיה יכול להמשיכו בכל עניין ועניין
עדיין אברהם רצה "אייגענע קינדער" – ילדים משלו
שימשיכו את ענייניו עליהם מסר את נפשו.

האדם יכול לחשוב שהצלחתו בענייניו
היא בשעה שהכל מצליח לו עכשיו.
אך הרבי מלמד אותנו הוראה מאברהם
לא להסתפק אף בעבד נאמן
לדאוג להמשכיות – שילדינו ממש
ימשיכו לפעול את מה שהתחלנו כנדרש.

וכל זה, צריך להתחיל כבר ממש מעכשיו
שכאשר ביתנו יבנה בעז"ה, יהיו חזקות יסודותיו.

"דבר זה, איננו עניין נוסף, שאם יצליחו לפעול – טוב ואם לא – גם לא נורא;
דבר זה הוא עיקר שכרו של אדם עבור כל העניינים שנלחם עבורם וניצח במשך כל ימי חייו –
כשיש לו אפשרות לחנך ילדים שימשיכו בדרכו הוא".

(עפ"י שיחת ש"פ נח תשי"ז ושיחת ו' מרחשון תשכ"ד)