סיפורון…
הן היו חבורה. הכל הן עשו ביחד. אכלו ביחד, צחקו ביחד, דיברו ביחד. אפילו התלבשו כולן באותו סטייל. הן לא היו סנוביות, והסכימו גם לאחרות להצטרף, ובאמת מדי פעם הצטרפה חברה חדשה לחבורה.
הן אהבו אחת את השניה. כל אחת היתה נחוצה וחשובה, כל אחת הביאה תועלת שרק היא – במקום בו ה' בחר לשים אותה – יכלה להביא.
הזמן עבר. החיים היו נחמדים, וחוץ מכמה אויבים שאיימו על שלמות החבורה שלהן – הכל היה טוב. ופתאום, החלה אחת מהן להתנדנד קצת. לפזול החוצה. זה לא היה צפוי…
הן תהו מה עובר עליה, מה קורה אצלה שם בפנים. אבל היא בחרה לשתוק, ולא לשתף אף אחת במה שקורה איתה. הן לא ידעו כל כך מה התפקיד שלהן במצד הזה, ומה הן יכולות לעשות עבורה. הן רצו לעזור לה, אבל לא היה להן איך. היא סירבה לקבל עזרה מבחוץ. המבוגרים הרגיעו שהכל בסדר, וזה תהליך טבעי, וזה קורה כשמתבגרים. אבל את החבורה הדואגת זה לא הרגיע בהרבה. התהליך שעבר על החברה הזו הפחיד אותן. הן לא ידעו מה יהיה איתה בסוף, ולא רצו שהיא תמצא את עצמה… בחוץ.
גם היא לא ידעה. היא לא באמת ידעה מה גורם לה להתנהג כך, ומה התהליך שעובר עליה. היא רק ידעה שלמרות שמבחוץ היא עדיין היתה נראית בסדר, יחסית, ולא רואים עליה כמעט כלום במבט שטחי – מבפנים הכל שונה. בפנים היא כבר תלושה, מנותקת. ללא שורשים, וכמעט ללא אחיזה. זה היה רק עניין של זמן עד שהיא תנשור סופית.
ויום אחד זה קרה. היא נפלה. נפלה ולא הצליחה לקום. וזה כאב לה כל כך, והיא שתתה דם מבפנים, אבל לא היה לה מה לעשות. היא נשרה מהדרך. סופית. וכבר לא היתה בחבורה.
ועבר זמן. והיה קשה בלעדיה. אף אחת לא הצליחה למלא את החלל שהותירה 'היא' אחריה, להעניק את התועלת שנתנה 'היא'. כולן הרגישו בחסרונה, לכולן היה קשה בלעדיה. הן אף פעם לא השלימו עם העלמה, והמקום שלה נשאר ריק. מחכה לה.
ויום אחד, היא חזרה. כולן נדהמו כשראו אותה. היא צמחה מחדש, בוגרת יותר, בריאה יותר, חזקה יותר. שלמה יותר.
שן בשרית.
והשורה הזו מיועדת במיוחד לאלה שמדלגות ישר לסוף כדי לראות את הקאצ'. אז כן, יש פה קאצ', אבל סתם חבל שתעבירו את העיניים ישר לכאן כדי לקלוט אותו. אז מיקמתי אותו בחלונית של תוכן הפוסט בכוונה. ועכשיו, תחזרו בבקשה לקרוא מההתחלה, ובלי קיצורי דרך!;) הפוסט די קצר הפעם. השתדלתי.
נ.ב. ורק רוצה להבהיר: בסיפור שהובא לעיל – לא מדובר בי, ב"ה. אל דאגה. לא נשרתי ולא אנשור [אי"ה]. מדובר במן משל-קטע פואנטה חמוד, זה הכל.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
36 תגובות
אוח, אבן.
איך צחקתי כשקראתי את הקטע האחרון, כמובן לפני כל הפוסט?, יש לך את זה בלִצְפות אנשים.
אהבתי ממש את הקאצ', אם כי יש לציין שניחשתי אותו די מתחילת הקטע…
נ.ב. לא מאמינה על עצמי, אבל לא זיהיתי אותך מהכותרת!
כנראה עוד לא התעוררתי לגמרי…
אחת המטרות הסמויות שלי בחיים היא לגרום לאנשים לצחוק או לחייך(כן כן, זו חשיפה בלעדית), אז שמחה שהצלחתי לגרום לך לעשות את זה;)
חח גם את מאלה שמדלגים עם העיניים ישר לסוף הפוסט?
[בינינו, גם אני כזו]
ובאמת תהיתי אם ינחשו כבר מההתחלה או שהצלחתי להטמין טוב את הרמזים לאורך הקטע..
לפי מה הבנת במה מדובר, טוהר?
נ.ב: חחחח
זו אני שניסיתי לשנות את הסגנון;) ממתי אני כותבת כותרות כאלה? וגם הפוסט עצמו כתוב בסגנון מעט שונה[להרגשתי] מהרגיל אצלי, וקל וחומר שתי השורות שמופיעות כספויילר ממנו ב'מאה פוסטים'..;)
יואווווו אתלאנורמאליתתת
למה חשבת שאדלג לסוף?
זה היה כל כך יפה.
למה חשבתי? אין לי מושג, אולי רק קשב וריכוז לא מאובחנים(כמוני) עושים את זה?
ותודה לך!
היית צריכה לראות את החיוך שלי בסוף.
אני כולי קוראת, אולי קצת מזדהה עד לפני הנשירה.
ופתאום בום שכזה.
חייכת אותי☺
ויש לך כתיבה טובה ממש. לא דמיינתי.
הייתי גם רוצה לראות אותו, לא רק צריכה. ואיזה כיף שחייכת!
ותודה, שותפה לדרך;) החמאת!
[וחוץ מהמחמאות הגלויות גם את המחמאה הסמויה – שהצלחתי להסוות טוב את הקאצ';]]
זה היה לא צפוי, מודה.
מותק של פוסט, אהבתי מאוד. משעשע ויצירתי.
תפרגני לנו עוד, אבן!
גם את קלטת את הקאצ' רק בסוף?
יאיי, זה אומר שהצלחתי באמת להסוות אותו טוב;)
תודה, אורגניזם!
נ.ב: לפרגן עוד.. נחשוב על זה. אם יהיו לי רעיונות, בעז"ה, ומילים כדי לכתוב אותם – בלי נדר אעלה.
[פוסטים של אבן דרך, כמובן. של קלידוסקופ לא מבטיחה]
(מצחיק שאני עדיין משייכת את זה לפי הפצלו"שים והאפיונים שלהם..)
נ.ב: אורגניזם, העם מחכה ממש ממש לעוד פוסטים שלך. אני משתוקקת לקרוא עוד איזה פוסט אורגניזמי כזה, נוטף ספרותיות עשירה ועומק יפהפה..
כן כן – ואני בדרך כלל מאוד חשדנית. הצלחת לעבוד עליי. מדליית זהב.
–
היי היי, רגע, את אמרת כרגע שאת לא בטוחה שיהיו עוד פוסטים של קלידוסופ או שטעיתי? כדאי לך מאוד שאגלה שטעיתי.
ו..אני אשמח לכל פוסט ממך, לא משנה מאיזה שם.
–
נ.ב: אין על העם המקסים הזה, ועל הפוסטים שלו-שלך.
דווקא העליתי אחד לא מזמן, נכון? אשתדל לשלוח אחד בקרוב, אם אצליח.
תודה על התגובות הנוטפות-פרגון שלך!
זהו, תהיתי אם לכתוב 'אפילו על *אורגניזם* הצלחתי לעבוד? וואו!', אבל במחשבה שניה החלטתי שזה מעט מעליב אז שיניתי נוסח.
ובכן.. אכן, אמרתי בדיוק את זה(למרות שספויילר: בדיוק עכשיו יש פוסט של קלידוסקופ בדרך להעלאה). זה קשור לסגנון הספציפי של קלידוסקופ, לעובדה שהיא כותבת רק שירים ולתוכנם של השירים הנ"ל. ולכל מיני מסקנות לגבי כל האמור לעיל.
נ.ב: לא מזמן? את צוחקת איתי?
העלית את 'אנשים, בקשה חריגה' בחול המועד פסח!
כבר עבר נצח, חמודה. העם עודו תאב.
(בעצם, הוא תמיד יהיה תאב לפוסטים שלך, זה לא חידוש או שינוי או משהו)
יאיי! אני ממש אשמח אם תצליחי, תודה. עוררת בי כרגע את הציפיה לעתיד ורוד יותר, מה שדי נדיר אצל תלמידת תיכון בתקופה העמוסה הזו[ששש אז מה אם אני כולה בי'. זה עדיין עומס]..
אין בעד מה, הן הכי מגיעות לך;)
הזוי
אהבתי
חח
תודה, קרמבו ושוקולד!
יפהה
תודה, הייקי!
אבן דרךךךךךךךךך
זה כל כך , כל כך , ושוב פעם כל כך יפהיפה.
אני מצאתי את עצמי מזדהה עם הרבה חלקים בסיפורון הזה שבנוי וכתוב בצורה שפשוט זורם ומרתק לקרוא.
והסוף… איזה כיף שהוא שמח.
נ.ב.
גאה לומר שקראתי מההתחלה ושמה שכתבת בחלק הצהוב למטה (סורי אם יש לזה איזשהיא מילה יותר מפונפנת שאני לא יודעת?)
לא נגע אליי.
(זה הרגשה כמו שהמנהלת גוערת בכל הכיתה על איזה שהוא משהו רציני שכולן עשו ואני יושבת ולא מבינה על היא מדברת ושמחה שכל התוכחה הזאת לא קשורה אליי?)
יוו, את. את מבליחה רק בפוסטים שלי? כבוד!
(קחי כמחמאה, זה נותן לי עוד סיבה לכתוב פוסטים;))
ותודה, xgrv, את לא יודעת כמה כיף לי לקרוא!
נ.ב: לא נגע אלייך? וואו, אני גאה בך. אלופה!
(חח אוי, מוכר? איך ההרגשה להיות מהסוג המתנשא הזה??)
אומיגדדד אבן חנקתת
ומצד שני גם אהבתי את זה בלי הסוף..
בכל מקרה את אלופהההה אוהבתת את הכתיבה שלךך
תודה, פלמינגו! כיף לי לשמוע!
וואו, זה חזק, איך נחת הרעיון לראשך?
את טובה אבן!
תודה, לורוש!(הגעתי הרגע למסקנה שאולי כדאי שאעבור לקרוא לך ככה, במקום 'פ-ס-י-פ-ל-ו-ר-ו-ש')
איך הוא נחת.. את רוצה לשמוע?
אז האמת שאני לא זוכרת מתי בדיוק הוא נחת. בשבוע שעבר הכנסתי איזו מחברת ישנה מתקופת הקורונה לתיק(שלפני פסח תלשתי את כל הדפים הכתובים שהיו בה), סתם ליתר ביטחון או משהו, והייתי בטוחה שהיא ריקה לגמרי. בשיעור פתחתי אותה, ולאחר עלעול קצר אני מגלה באחד הדפים תקציר של הרעיון לפוסט הזה. ומה עושים בשיעור משעמם, כשיש רעיון יצירתי? כותבים, מן הסתם!
בקיצור, מאז הכל היסטור- – מתמטיקה. בעצם, בלעכס, אני שונאת מתמטיקה!
נלך על אנגלית וזהו. אני אוהבת אנגלית.
חמוד!!!
אודה, שהפעם לא ניחשתי שיגיע קאצ' בסגנון הזה… הפתעת, יפה!
תודה, פרצל!
ואיזה כיף שהצלחתי להפתיע;)
אעעע עכשיו רק הבנתי שדיברתי על שיניים (מחקתי את כל מה שקדם כי הדילאי מביך מידי). וואו שאת טובה!
ואני עוד אמרתי לעצמי שזה נחמד.. אבל בואו שאבן כותבת יותר טוב מזה. (עכשיו מתנשאים. כן.)
מצטרפת אלייך בדרך להשמיד את המתמטיקה, יוהוהו!(איפה האימוג'י הכי קרבי שיש) שיהא זכרונה ארור, אמן.
ותודה לך, משמידת-מתמטיקה שכמוך. ותודה גם על המחמאה ש'בואו שאבן כותבת יותר טוב מזה'(איפה יש אימוג'י מסמיק במבוכה ענוותנית)..
גם אני חושבת שזה נחמד על גבול החביב-מינוס, מבחינת הכתיבה, ויש לי יותר טובים מזה, ללא ספק.
וואוו אבן!!
לא חשדתי בכלל בכלל בכלל.
אודה על האמת- היה לי מוזר שכתבת בתמציתיות יתרה את הקטע עד הקץ' (כשמתחילים פוסט שלך יודעים שיש לפחות עוד דקה של תענוג עד לצהוב זורח ופתאום- בום! איך הוא הגיע כזה מהר?)
בקיצור- מותק של פוסט, את יצירתית ממש, כתיבה מתוקה.
ו.. העם מחכה לעוד!
גם שרהל'ה לא חשדה! וואו, אני ממש גאה בעצמי..
ולגבי התמציתיות, את לגמרי צודקת. גם אני לא הכי אהבתי את זה, אבל לא היה לי כח להתחיל לכתוב מחדש עם יתר הארכה. אז אמרתי לעצמי, עזבי, אבן, תעלי את זה ככה ותכתבי שהשתדלת לקצר למען השותפות האומללות שנאלצות בכל פעם מחדש לקרוא את החפירות הארוכוווות שלך, וזהו. אבל את צודקת, שרהל'ה, שזה היה מאוד מתומצת. אפילו אובר. אולי ככה זה בקטעי-פואנטה..
והי, תודה רבה על כל המחמאות!
חח אוי זה היה טוב!
מוצאת את עצמי עולה לחפש רמזים מטרימים, אבל תכלס הסוות אתזה מעולה מידיי;)
תודה על החיוך שנדבק לי בזכותך!
תודה, משתפת מסך!
(ואיזה כיף שהצלחתי להדביק לך חיוך..)
את כותבת ממש יפה!!!
תודה, אדי!
נייס ביותר!!
הכי אהבתי את ההבהרה בסוף 😉
תודה תודה!
נ.ב: גם אני אהבתי אותה;)
אבןןןןןןןןן
כולי דמעות
מה נראה לך????????
אויש איזה הורסתתתתתתתתתתתתת ???????
אני חייבת עוד כאלה חייבת!!!!
רגע, מה בציניות ומה ברצינות פה?
אגיב על שתי השורות האחרונות: תודה! ואשתדל..
אבןןןן כישרונית אחתתת!!! חחח איך צחקתי בסוף.
אלופה את.
עוד כאלהה
איזה כיף שצחקת, קפוסטה, ותודה!
עוד כאלה? הממ, מקווה להעלות פוסטים טובים יותר, לא כל כך אהבתי את זה הנוכחי. אבל, נשתדל אי"ה..
(מיותר לחזור ולהצהיר שאשמח לרעיונות לפוסטים חדשים?)