כמה שיותר מהר
לשחרר, להרפות,
לתת לדברים לקרות,
יותר טוב שילמדו מטעויות.
קצת קשה שחונקים
ויותר קשה שלא מאפשרים.
נכון שזה קשה,
וממש לא קל,
לאפשר משהו שקשה לך לראות
או להתאפק ולא לענות.
אך דווקא הקרבה זו
היא זו שפותתחת את הלב,
היא זו שמרחיבה את הנשמה
כי יש שכר לפעולותיך
ואת עוד תראים פירותיך
כשתשחררי. בבקשה..
מוקדש לאמא שלי
מבתך שרוצה קצת שיחרור
יצא לי שיר?
פעם ראשונה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
מהממם. מהממת.
אולי תתני לה לקרוא?
אמממ
נראה לי לא כדאי..
יותר טוב שילמדו מטעויות?
ללמוד מטעויות זו ברירת מחדל…
לא הסכמתי…
חלון יקרה!
תביני, כשאימא שלך לא משחררת אותך היא עושה את זה נטו מתוך אכפתיות ודאגה!!
את צריכה להסתכל על זה בצורה כזו של:
וואו, לאימא שלי אכפת ממני…
איכפת לה ממך, היא דואגת לך…
את צודקת שמצד האמא זה אמור לבוא בצורה של קרבה.
ולא מידי קוטלת או כופה.
אבל מצידך,
את צריכה לשנות את ההסתכלות שלך קצת בנושא הזה.
אני בטוחה שזה ישנה המון.
כשתביני שאימא שלך לא נגד אף אחד אלא *הכי בעדך*…
כשתבואי בגישה יותר מקבלת, יותר מבינה.
זה יפעל גם עליה…
פתחי לה פתח כחודו של מחט, והיא…(וכו;)
בהצלחה!!
יש משהו במה שאת אומרת…
אבל אני אגיד לך משהו שקרא לי היום למשל
הלכתי לחברה ללמוד למבחן קשה טילים
וכנראה בטעות אמרתי לה שעה יותר מוקדמת בטעות כן?
ואז כשאני כבר בדרך הבייתה וחברה שלי לידי ואני אומרת לה שאני באוטובוס היא אומרת לי "את אמרת לי שעה לפני!!"
עכשיו לא היה לי נעים מהחברה ורציתי לדבר אחרי שאני ירד אז אמרתי "טוב" כזה מוזר
אז היא אומרת לי "מה טוב?? תבקשי סליחה!!" הלוווו תרפי הכל טובב אני פה עם חברה וממש לא נעים לי
תקשיבי אפשר לדבר על זה כשאני אגיע הבייתה!!
זה היה מביך ברמותת
שחררייי
באמת שהכל טובב
אני לא ילך לאיבוד
אפשר לדבר איתי כשאני יגיע הבייתה אבל עכשיו חברה שלי לידי ותקשיבי זה ממש לא נעים!!!
בטוח לי שהיא רוצה בטובתי אבל לפעמים (לפעמים? כבר כמעט תמיד) זה כבר נמאסס
יאויאוווו
מזדהה
דאאי אני חנוקה מכל הכיוונים
???
אחלה שיר??
תודה עלזה❤
צודקת לגמרי.
יש הורים שכ"כ חונקים וזה חבל.
היתה לי חניכה שהיתה מותק של ילדה אבל ההורים שלה היו ממש חונקים,היה לנו קשר ממש טוב והיא דיברה איתי עלזה הרבה.
ותכל'ס לא היה לי כ"כ איך לעזור לה כי אני לא יכולה לצאת נגד ההורים שלה.
היום היא לא שומרת תורה ומצוות.
אני לא מצדיקה את הצעד שלה וגם לא שופטת.
אינלי זכות.
אם יש כאן אמא שאולי קוראת אותי עכשיו:"בבקשה,תשחררו!
אני מבינה את הצורך להגן ולגונן.
אבל זה הגיל, ככה לומדים, מטעויות.
אל תחנקו יותר מידי.
טוב,לא יוצא מזה.
פשוט מהמם.
ואת!! ❤️
אני אהיה כנה איתך.
כשקראתי את הפוסט שלך דווקא חשבתי שאת כותבת בשבילך, (הצד של הבת) לנסות להתאפק ולא לענות רע להורים, לוותר, לשחרר, אפילו שאת צודקת למען השלום.
ובסוף- ראיתי שלא לזה התכוונת, וזה מוקדש בעצם לצד של האמא. ממש כאב לי.
כי אמא היא בן אדם בעצמו, ולא בטוח שהיא תשנה את האופי שלה.. את דרכה.
אולי תנסי לדבר איתה (אפילו אם זה נשמע מעצבן) כדי שהיא תבין! תסבירי לה בצורה יפה ומכובדת כדי שהיא לפחות תדע, ואולי תוכלו ביחד לעבוד על זה! (או היא , אבל גם את את הגישה אליה) תחשבי על זה.
מאחלת לך המון הצלחה!!
אוהבתת
❤️