שחנש מחוצ'קן

?‍♀️
הכל התחיל בבוקר שגרתי,
טיילתי לי מעדנות במסדרון הבית ספרי,
אז עצרה אותי בפתאומיות,
על פניה ארשת של סתמיות.
הזמינה אותי איתה לשיחה,
לא אחרת מהמחנכת שמחה.
נאנחתי בליבי, מצירה על חוסר ברירה,
בליבי כבר ויתרתי על ההפסקה.
וישר כשהתיישבתי מולה,
פתחה היא את פיה ואמרה,
על פניה היה חיוך מנוסה,
כזה שגרם לי לנוע בכיסא.
ספרי, שפכי, מה עלייך עובר,
אעזור לך חיש מהר,
אמרתי לה תודה לך מורתי,
באמת שאין כל צורך אצלי,
הכל סבבה וכרגיל,
פניתי ללכת, השיעור כבר מתחיל.
אך היא לא עזבה כל כך מהר,
סימנה לי באצבעה להישאר.
אמרה לי בטון סלחן ורגשי:
אני מכירה כל אחת באופן אישי.
בוודאי יש דבר שמעיק,
כדאי לפרוק את מה שמציק.
למען האמת, נמאס לי מההתחלה,
לא הייתי בדיוק במוזה לשיחה שלה.
לפתע הברקה, עלתה לה במוחי,
חיככתי את ידיי ופניתי לבת שיחי:
יודעת מה? אדבר מהר, ישר וכנה
היא החליפה במהירות מבטה לשונה,
כזה מכובד ומכיל רגשות,
חשבה שיעזור לי לפרוק את התחושות.
וברגע שגמרה להסתדר לה לנאום,
פצחתי כך ביללות לא נותנת לה לנשום.
אמרה לי בבקשה, התחילי מהמקור,
נבדוק שם ביעילות מה דורש עיקור.
אמרתי לה בהחלט ובלי היסוס הצבעתי,
את העיגול האדום שבמצחי סימנתי.
היא נרתעה ובמהירות החלה מבררת,
האם זו יבלת? או שמא מחלה מדבקת?
מי היא זו ואיזו היא?
הסבירי נו מהר, תלמידתי.
הפעם היה זו תורי לאלף אותה בינה,
אמרתי לה תכירי היצור השנוא במדינה,
שמו חצ'קון והוא נורא,
גורם כל כך הרבה רע.
עוקץ ומגרד עד כלות,
האמיני מורתי עוד לא תשני בלילות.
היא נבהלה ותפסה את תיקה,
התרחקה לה במהירות עד אל הפינה.
ליתר בטחון עטתה גם מסכה,
גבוה גבוה, עד מעל אפה.
בקול צרוד מבהלה
היא רק מלמלה:
סליחה יקירתי, עוד נדבר,
איחוליי שיעזוב הוא אותך מהר.
ופעם הראשונה מאז צץ לו על פניי,
הודיתי עליו בכל ליבי לאלוקי.