'שבועיים בקעמפ יעשו אותי חסיד'

וואו. וואו ועוד אחד גדול: ווווווואאאווווווו
מאיזה חוויה נדירה ועוצמתית חזרתי.
ווואוו.
עשרה ימים של רעבע, רעבע, רעבעעע.
משיח, משיח, משיחחחחחחח.
הזוי כמה הנפש שלי היתה צריכה לעבור את החוויה הזו!
הכרתי את עצמי,
הכרתי את האני הרוחנית שבתוכי!
ולא רק הכרתי, הכרתי לעומק!
ובמשפט אחד שיכול לסכם הכל:
שבועיים בקעמפ עשו אותי חסידית!

רק לפני יומים חזרתי הביתה
וכמה שאני משתדלת (וברוכשם מצליחה) להכניס (ולא להשאיר מאחור כזיכרון טוב) את הקעמפ בחיים שלא בתוך הבועה שנמצאים בה עשרה ימים.
השנה חזרתי שונה.
ביציאה לקעמפ ובחזרה הביתה מהקעמפ- מי שיצאה ומי שחזרה לא היתה אותה אחת! (מקווה שהבנתן למה התכוונתי(;)

כמה בכינו בסוף, לא שלטנו על זה, אבל זה היה בכי של אושר, בכי של ילדה שמתרגשת מהעובדה שהקעמפ שינה אותה כלכך!!! (טוב נו, וגם בכי של געגוע ורצון להישאר…)

בקיצור, בנות, אם ישלכן את האפשרות (ואני יודעת שלא לכולן יש)
תעופו מהר לקעמפ!! לדעתי כל בת חב"דניקית (לא משנה מה היא ובאיזה מצב היא) צריכה לעבור שם ולחוות את החוויה של גנישראל!!

אז תודה רעבע שנתת לנו את גנישראל- ותודה גנישראל שנתת לנו את הרעבע!