רק שהכל בסדר/ 2

משחק כפול

ביצים. גבינה. סלט.
הם היו קרש ההצלה שלי הערב. ואני נאחזתי בהם עד כמה שיכולתי.
אם בד"כ ארוחת ערב פשוטה וקלילה כזו לקחה ממני כרבע שעה של הכנה, הפעם הסיפור היה שונה.
את בחדר שלך. הדלת סגורה. רק אלוקים ואת יודעים מה מעשייך שם והיכן היית כשאני חשבתי שאת בביה"ס. כמה טיפשה אני מרגישה. שלא השכלתי להבין שמשהו פה שונה.
תעצרי. אין טעם בביקורת הזו..או בדמיונות שווא.

"מתי ארוחת ערב?" צעקה מאחורי דלת סגורה.
"עוד 5 דקות" אני קוראת אלייך מהמטבח.
הדלת שלך נפתחת ואת מגיעה עם הקוקס המבולגן הזה שלך שאני כ"כ נהנית לנענע מצד לצד גם כשזה משגע אותך. זה בלתי נשלט.
"מה, אמא, כבר ערכת הכל? בדיוק באתי לעשות את זה בעצמי.. טוב, תני לי אני אסיים את הסלט, לפחות בזה ארגיש שעשיתי משהו"
"תודה מותק, זה היה בול במקום, העגבניות לא עושות לי טוב עם כל היובש הזה"
"אויש, אולי תשימי את המשחה ההיא, של האלוורה.. בטוח שזה יעזור"
"כן, אחרי ארוחת הערב אשים.. לא רציתי לפני"

שאר בני הבית התחילו להיכנס למטבח ואני נשאבתי לסיפורים שלהם, מנסה להגיב, לתפוס ראש, להיות איתם, עם כולם. איכשהו, בין לבין, הגנבתי אלייך מבטים, ניסיתי לקרוא מתווי פנייך אם משהו קורה. מה מצב הרוח שלך. היית שקטה בארוחה. לא מידי. חייכת, צחקת עם כולם, אבל משהו היה שם. אני בטוחה בזה.
וכ"כ כעסתי על עצמי שעד לרגע שהמורה שלך התקשרה, אני מעצמי לא שמתי לב.

מקלחות. סיפורים. נשיקות לילה טוב לקטנטנים והבית שוב חוזר למצב הצבירה השקט שלו. כמו בכל לילה. אבא טס לכינוס. היינו ערות רק אני ואת. והפלאפון שלך.

אני קמה בבת אחת ואני ניגשת לחדר שלך בלי לחשוב יותר מדי מה אגיד לך ואיך. אני נותנת לזה לזרום. מה שיהיה, יהיה. ויהיה טוב בעז"ה.

כמה דפיקות נמרצות על דלת החדר.
"כן?"
"אפשר להיכנס?" אני אומרת תוך כדי שאני נוגעת קלות בידית הדלת
"בטח, בואי אמא"
אני פותחת את הדלת ואת שם, שוכבת על המיטה, עם הקפוצ'ון הענק הזה שעוטף אותך ואת הקוקס.
"היה כזה שקט כאן, חשבתי שכבר הלכת לישון"
"מה קרה? משעמם לך כשאבא לא כאן?" את מחייכת חיוך קטן
"קצת.." אני מודה ומתיישבת לידך. "מה את עושה? משהו מיוחד? אני מפריעה?"
"האמת שלא. לא עושה משהו מיוחד.. בדיוק התלבטתי אם ללכת לישון או לא"
"ומה החלטת? עייפה?"
"האמת שלא כל כך.."
"רוצה שנכין לנו כוס שוקופלת ונשב קצת במרפסת? יש אוויר טוב"
"ממ.. טוב.. בואי"
"את לא חייבת" אני קורצת לה "אם יש לך משהו יותר חשוב, או שיעורי בית, זה בסדר.. סתם, חשבתי שזה יהיה נחמד."
הנה. אמרתי את זה. באגביות. לא נגעתי בנקודה ישירות. הזכרתי את ביה"ס. וזה עבד.
הפנים שלך נאטמו לשבריר שניה.
אם לא הייתי בוחנת אותך ככה מקרוב, כנראה שלא הייתי שמה לב.
"לא יודעת אם יש לי ש"ב.. צריכה לבדוק.. בכל אופן אין לי ראש אליהם עכשיו. אני רוצה שוקופלת. עשית לי חשק.. שאני אכין? את?" ואת כבר בדרך למטבח.
"מה שתרצי..לי לא אכפת להכין"
"אני אכין" אמרת לי. "ואת בינתיים תשבי לידי במטבח ותאמרי לי מה המורה שלי אמרה לך"