רק אני כזו?

תהיתי לעצמי כבר מספר שנים אם רק אני כזו, ואשמח לתגובות.
כזו שחונכה ומאמינה שאכן צריך ללבוש בגד יפה אך הוא לא חייב להיות מותג ולא חייב להיות יקר.
כזו שכל- כן כן, כל!!! הבגדים שיש לה בארון הם יד שניה, מגמ"ח או שהעבירו לי (ואני בכורה, לא מאחיות).
והם יפים, ואני מקבלת מחמאות (רק לא יודעת מה להגיד כששואלים אותי מאיפה זה כי זה ישר יתייג אותי סוג ב ולמרות שאני מה זה לא מתביישת בזה אני גם לא מעוניינת לעורר סטיגמות על עצמי).
אחת שאם בגד נראה בעיניה יפה והולם הוא ראוי ללבישה וזה לא משנה מה כולן עושות ואם זה באופנה (ואני לא מתלבשת מכוער אף פעם!).
אחת שיש לה הכי הרבה בגדים מכל האחים בבית ועדיין היא צריכה לחזור כל הזמן על אותם בגדים כי זה מה יש, שמלות בודדות ממש, כמה חולצות וחצאיות ואת זה אני לובשת כל הזמן (עד הקניה הבאה- בגמ"ח).
יש לי אולי 3 בגדי שבת ולדעתי זה לא כזה קצת (פתאום קלטתי שזה פחות מהנורמלי אם אני לא טועה. לא מבינה למה).
אחת שתוהה למה רוב הציבור החרדי משלם כל כך הרבה על בגדים ומאיפה יש כסף לדברים אחרים כשחיים ככה.
אה, וגילוי נאות- המשפחה שלי ממש ממש ממש לא עניה!
חושבת שיש הרבה יופי בפשטות וגם אם אני חב"דניקית מהסוג שנראות בית יעקב אני מה זה לא ברעיון של הלבוש בחרדי שאפשר לומר שיש בו מן הגנדרנות. לא מכלילה, זה פשוט מה ש'הולך'.
מניחה שאצל כולם יש משפחות כמוני.
סתם מעניין אותי אם יש הזדהות בקהל.