נרדמתי
ריח מדורה. והרבה עשן. נושמת עוד קצת את הלהבות הרוקדות, מכורה לריחם ולקיסמם.
הם תמיד היו אותו דבר. עם אותו מצב רוח. פשוט רוקדות ואוכלות כל הבא ליד. מה לא הקרבתי לה. לאש. דפים על דפים מלאים כתב יד צפוף. מחברות ורגשות. אהבות נכזבות, תקוות שנגוזו, ומידי פעם גם את הלב שלי. בכל פעם הרצון לשרוף הכל. להצית את כל העולם הזה. להזיז כאן משהו שישנה הכל, רק גדל. ואולי בגלל זה הרגשתי תמיד דחף פנימי להיות חלק מהלהבה הגדולה. לשוב אל כל המכתבים שלי שכלו באש האוכלת.
המדורה מתה. ניסיתי להחיות אותה עם כמה קרטונים קרועים ששכבו על הרצפה. אין סיכוי. משהו צנח בי מבפנים. הבטתי בפיח השחור וקצת הזדהות הייתה בי. מיששתי את הדפים המפויחים ופיזרתי ברוח. אולי סתם להרגיע את הדחף לזרוק ולשכוח. ואולי כדי לנסות להצית משהו בחזרה. אידיוטית מפגרת שכמוני.
הוצאתי מצית. מקרבת אל קרטון קוקה קולה מפוחד שנגזר דינו אך ורק משום היותו קרטון, מסתבר שאלו החיים. אשם או לא, גזר הדין אותו הדבר. הלהבה אכלה את הקרטון באטיות מחרפנת ורק הבטתי מהופנטת על הצבעים והזיקים שעפו.
אח שלי התקשר. איכשהו עניתי, לא מסיטה את עיני, מהופנטת מהלהבות. "מה נשמע?" שאל, "האמת שלא ממש בסדר. חברה שלי מתה אתמול בלילה."
"מה, המסוממת מחיפה? מה בדיוק הקשר שלך אליה?" שמעתי בקולו צער עמוק. מוכר כל כך. ניתקתי. טמבל, מה הוא יודע בכלל. מבחינתו זה רק עוד מסוממת שסופה נקבע מראש.
הבטתי למדורה ופתאום הרגשתי שגם היא, גם אני, וגם אח שלי, אפילו אם אינו מודע לכך, כולנו חיים על אותו סרט נע. כולנו מאותו מפעל. מחכים שיארזו אותנו וישלחו לארץ רחוקה. היום, מחר, מחרתיים, או בעוד שנה. זה רק עניין של זמן.
האש שוב כבתה. פתאום אני גם רוצה שרק ינשפו עלי ואני אכבה.
נרדמתי, וריח שריפה מדגדג באפי
מחר יום חדש.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
היי יקרה.
אני קוראת, שוב, ושוב….
וכואבת איתך.
אני איתך פה, לצידה של האש.
מביטה בלהבות שמלכחות הכל.
שומעת ומרגישה את האובדן.
אובדן של מישהי קרובה כ"כ, שחשובה לך.
שבטח גם אהבת והיא הייתה חלק נכבד מחייך.
שומעת ומרגישה גם את חוסר התכלית והמשמעות שאת מרגישה.
מרגישה מובלת, נשרכת אחר אלוקים שבשמיים שמוביל אותך לאנשהוא…
מרגישה את חוסר החופש, חוסר הבחירה.
מתסכל וכואב.
ורוצה לחשוב יחד איתך, איך למעשה תהיה לנו אפשרות לצאת איכשהוא מכל הלופ הזה?
אולי, אולי יש לנו אפשרות בחירה על הקורה איתנו? אולי יש לנו אפשרות לקחת את חיינו בידיים ולחיות איך ש א נ ח נ ו רוצים לחיות, ובצורה שהכי טובה לנו ונאהב אותה?
הקב"ה נתן לנו מסלול חיים, וזה לא גורע אפעם באפשרות הבחירה שלנו בטוב (ואין טוב אלא תורה).
גם במקרים שנראים לנו כקוברים אותנו תחתיהם, ואכן יש גורמים חיצוניים שאין לנו שליטה ובחירה בהם, עדיין גם שם יש לנו בחירה. בחירה בתגובה/ בהרגשה/ במחשבה.
פסיכולוג אחד אמר פעם: בין גירוי לתגובה יש חלל. כלומר, גם כשקורה משהו, גם כשעולה מחשבה שלילית, גם כשגורם חיצוני מושך כלפי מטה, יש חלל- בחירה!- עד לתגובה שלנו. אנחנו לא בנויים כמכונות אוטומטיות.
אני מציעה לך לשבת עם דמות בוגרת ולדבר איתה על כל מה שעובר עלייך. השיח הזה ישחרר, ויתן לך את הכלים והיכולת להגיב לפעמים אחרת ממה שהתרגלת עד כה.
כתבי לרבי כל מה שיושב לך על הלב. הוא אבא שלנו והוא הפסיכולוג הטוב ביותר בשבילנו. מנסיון זה עוזר מאוד!!
בהצלחה בבחירה בטוב יקרה❤
מוש
התגובה הראשונה שלך הייתה בול בשבילי. את מהממת. תודה❤
❤
אני עם פה פתוח!!! מה זה הכתיבה המושלמת הזאת!! למרות שבבורותי נראלי לא הבנתי עד הסוף…
וואו לאנכל כך הבנתי על מה את מדברת ומה הסיפור ברקע אבל הכתיבה שלך ממש יפה, התחברתי
זה יפה ממש ממש.
(מכירה את הספר שירה גאולה?
הזכיר לי קטע משם.)
חחח הזכיר לי את כולו. הרגשתי כאילו היא הדמות הראשית שם.
ואני מתה על הספר הזה. ריגש אותי ברמות.
כל כך כל כך
אאוץ
מזעזע
הכנסת אותי עמוק לתוך זה
וואוו,
כואב לי, ממש.
התאור שלך היה חי , וכל כך אותנטי..
כמה שאני איתך..
"מחכים שיארזו אותנו וישלחו לארץ רחוקה."
הצטמררתי, בעוצמה שמעולם לא קרתה לי..
שולחת לך חיבוק חזק חזק,
עוטפת אותך,
לוחשת לך שבעז"ה יבוא יום, בקרוב, שבו הכל יהיה טוב,
"ויבלע המוות לנצח" , כמו גם תחיית המתים..
נחזיק מעמד עד אז, בעז"ה.
שולחת לך כוח.
וואוו. כלכך כואב שבאלי לבכותתתת..
אוףףף
ואנשים שלא מבינים בחבריותתת:[
מזה משנה אם היא כזו?? היא חברה וזה מספיקק
יווואוו
אבל די תעזבי תשטיות ואל תתעופפי לנו…העולם מחכה רק לך:)
נשארתי בלי מילים..
אנסה בכל זאת לבטא:
הצטמררתי מהכתיבה שלך. מהתוכן. מהעומק. מהבגרות. מההתמודדות.
"מחר יום חדש"-מדהים איך את כותבת אתזה ומאמינה בזה למרות הכל.
מצדיעה לך!!!את פשוט אלופה!!!!
אני פשוט אוהבת אותך
ומזדהה ברמות,
זה הכל
אחות שלי ואייי כמה באלי לבכות איתךך, איזה קשהה ואת מדהימההה!!! מסקנה עצובה ומדהימה. אני עם דמעות.. אוהבת אותך נשמה