אז מה?
עמדתי בתחנה בתל אביב
ולמולי פסעה אישה
רגליה עקומות
והיא השתרכה בכבדות לאורך הרחוב.
חשבתי לרחם עליה,
מסכנונת.
בטח קשה לה בחיים..
כולם נועצים, מרחמים.
אך להפתעתי הופיע בי גל של הערצה אין סופית.
לאותה אישה
שלא מתביישת מהמבטים של הסביבה.
קל לברוח מהפרצופים הישר מתחת לשמיכה,
קשה עד בלתי אפשרי לעמוד מולם בגבורה.
אנשים גדולים יש מתחת לאף שלי,
לפעמים עם רגליים עקומות.
אז מה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
אני רוצה להוסיף שאנשים מיוחדים בדרך כלל הם לא אלה בלי הרגליים העקומות אלא עם הרגליים האלה!!
כי בדרך כלל כשלאנשים יש ניסיון והם עוברים אותו הם יותר רגישים יותר מבינים יותר מכילים וככה הם הופכים למיוחדים!!!
כי הנסיון הוא מחזק ומחשל וגורם לך להאיר באור מיוחד!!!
במילים אחרות "לעולם לא תראה אדם גדול עם עבר פשוט"
אהבתי את ההסתכלות, כל כך נכון!!
וזה גם לגבי כל אחת מאיתנו
אמנם לא עם רגלים עקומות, אבל דברים אחרים עקומים ומשובשים, שאנחנו קמות ומתגברות עליהם, שאפו לנו ?
אהבתייי את הפוסט הזהה!!!!!!!
???
ואו זה ככ נכוןן!!!
רק, רגליה עקומות נורא
ואווו!!
מחזקק
את כותבת נוגע..
ועוצמתי!!
זה כל כך נכון!!
יוווווווווווו את כ"כ מהמממממתתתתת!!!!!!
אוהבת אותך❤
לנורמאלית-
_בובה אני ושמי ימימה_#
יפפה!! אהבתי תהסתכלות!
מוכשרתת
ההיי מהממת!! פעם ראשונה שאני מזהה פה משהי;)
את חמודהה,אני צודקת נכון?!:)