כן, נבחרתי אני להצטרף לקבוצה של המיוחדות הרגישות?
היי, זו שוב אני.
פונה אליך, אדוני!
מובן כמה זה הגיוני…
אתה הרי כה סובלני.
רוצה איתך לחלוק,
את העבר אולי למחוק,
מרגישה אותך רחוק,
רוצה לבכות כמו תינוק.
מרגישה כ"כ כלואה,
את הסוף כאן לא רואה.
משתקפת בבואה.
העיקר להיות בריאה…
זה אסור גם זה לא טוב,
ונמאס לי כבר לחשוב!
את העול קשה לסחוב.
אך זהו חוב.
כולם סביבי כאן נהנים,
אוכלים יום-יום מעדנים (הכוונה לאוכל טעים שאסור לי… ?)
נאכלת מבפנים–
מרגישה חסרת אונים.
ואל מי אפנה אני?
מייסר הוא מצפוני,
נלחמת. זהו ענייני.
לא, זה לא בררני!
שוב צולחת אתגרים.
כן, טיפסתי כבר הרים…
לא שובעת ייסורים,
דוהרת בלי מעצורים.
יודעת – זה רק ניסיון.
כך אומר ההגיון.
כך החליט גם האדון.
מלאת ביטחון.
זה קשה, אמת – לא קל
והשביל כה מעוקל..
אך שמחה עם המשקל:)
לפחות עם זה הוקל… חח
עד כאן, להיום:)
חברות, שותפות,
רוצה לשמוע בתגובות
מי עוד רגישה ולמה?
והאם את עם זה שלימה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
29 תגובות
יקירה, זה רק אוכל.
ואם זה אתגר בשבילה?
אני לא רואה את עצמי רגישה למשו, זה היה קשה לי נוראא להוציא משו מהתפריט וואיי
וזה לא משנה אם זה אוכל:)
אז מה.
זאת התמודדות לא פשוטה בכלל. אני בטוחה.
ואני מעריכה על כל רגע….
יקירה, תאכלי מעכשיו לחם ומים כל הזמן
זה רק אוכל.
אני לא פונקציה, יש לי אנורקסיה.
אז אני באמת לא יכולה להבין את זה, סליחה.
התחרטתי. חבל שאי אפשר למחוק את התגובה הקודמת.
יהיה לך טוב ילדה, באמת.
את תצאי מזה ותחזרי לתגובה הזו שלך ולא תביני איך רשמת אותה..
באמת, הכל יהיה בסדר. באלי שיהיה לך טוב אוף
?
האמת היא שלא בא לי שיהיה לי טוב.
רגע, את מטפלת בזה ? מטופל העיניין?
כי מה?
מה גורם לך להגיד את זה
אני רוצה לשמוע אותך
כן.. ברור.
כי אין לזה שום סיכוי.
למה זה מעניין אותך?
ואת אומרת על זה על סמך עובדות או שככה את מרגישה?
למה אתה מעניין אותי? אכפת לי, תשאלי את הלב שלי למה
גם וגם..
הם מיואשים ממני לגמרי, אין להם שום דבר לעשות איתי ואין להם יכולת להכריח אותי.
את יודעת למה זה קרה לך? בעקבות מה זה הגיע ומה הרקע לזה?
יש משהו שבכל זאת מחזיק אותך? העתיד שלך מזיז לך כרגע או פחות?
כן.. יש לזה סיבה-מקרה מאוד ברורה. מיד אחרי המקרה הזה שלחו אותי לפסיכולוגית והיא גילתה כמה דברים בדרך..
הקב"ה מחזיק אותי, כשאני מצליחה להחזיק את עצמי.
את גיבורה..
ואת יכולה לצאת מזה
רק אוכל.
אוכל זה כל כך לא רק.
אם תשימי לב- הוא אחד המרכיבים הבולטים של חיינו.
מה זה קשור???
תנסי לחשוב על זה שלך אין את האפשרות הזו לאכול מאכל מסויים או אפילו רק סוג אחד של איזה תבשיל…
בטבע של האדם ברגע שנאסר עליו דבר מסויים – בצורה אוטומטית יש לו את המלחמה הזו האם לעבור על האיסור או לא. ועצם זה שהיא יודעת שהאכילה תזיק לה זה עדיין לא מוריד מערך ההתמודדות!!!
בהצלחה לך
ובתיאבון:)
גילו לך את זה בגיל מאוחר?
אם ככה אז זה קשה..
אבל.. תקשיבי אחותי עם צלייאק והיא אוכלת הכלללל
אני מכינה לה אפילו עוגות מקמח חיטה מיוחד ללא גלוטן!!
פסטות, פיצות, פיתות, לחמניות, לחם, עוגות, עוגיות, בורקסים, טילונים, קרקרים, ממ הכל בעצם יש ללא גלוטן היום
אני לא רואה שום דבר שאחותי מפסידה.. היא אפילו מרוויחה;) שמזמינים פיצה אז כולנו מתחלקים ב2 מגשים אבל לגברת יש מגש משלה?
ובקשר לחלבי אני פחות מבינה בזה אבל יש מסויה לא? חלב מעדנים גבינות ולידעת מה עוד
טילונים ללא גלוטן??
את זה אני עוד לא מכירה!! (וזה מוזר חחח כי נראלי יש לנובבית כל דבר שאי מי מהמשפחה או החברים נתקלו והיה רשום עליו "ללא גלוטן"?)
אני חולניקית וכאן אין אץ כל המעדנים האלה עם הכשר..))
ממש מעריכה אותך!!
לא רגישה לאוכל ב״ה, ולכן לא ממש יכולה להבין את זה לגמרי. אבל רק מלנסות לדמיין מה זה אומר ביום יום, וואו!!
אני אלרגית לאגוזים ברמה מסכנת חיים
באיזה רמה את??
ב"ה אני בריאה לגמרי ולא רגישה לכלום, אבל בגלל שאני לא לומדת בחבד יוצא לי הרבה שאני צריכה להימנע ממאכלים מסוימים (ממתקים וחטיפים ודומיהם במסיבות, בוקרי כיתה וכד) בגלל ההכשר הלא חבדי, אז גם לי יש התמודדות כלשהי בתחום, כשכולן גורסות מלוא פיהן ואני מסבירה להן בחיוך שאנחנו לא אוכלים את ההכשר הזה…
אבל ברור שזה לא משתווה לרגישות שלך, נשמה. מה הייתי עושה בלי קפה
ואוו
הפעם לא יכולה לומר שהזדהתי
אני גם רגישה לגלוטן חלבי ועוד משהו (שב"ה פחות יוצא לי להפגש איתו)
אבל לא יודעת… לא מפריע לי יותר מידי
גם ככה לא אוהבת לאכול ולא מוצאת הנאה מאוכל.
כל מי שרשמה שיש היום תחלפים להכל היא צודקת! באמת יש היום תחליפים גם לגלוטן וגם לחלבי (במיוחד מאז קמח המולינו) אבל זה כ"כ שונה.. זה דורש המון התארגנות מראש ודאגה לעצמך ובכללי להרגיש סוג של מוגבלת. וזה הרגשה לא נחמדה בכלל בכלל.
לשאלתך כן אני שלמה עם זה.. האמת לא מאד מכירה מציאות אחרת. זה בסדר לי.
אם יש משהו שמאד מציק לי (מאד מאד מאד) זה כשאנשים לא מרגישים עם זה בנוח. למשל התוועדות או מסיבה במקום פחות מוכר שהכל עם גלוטן זה לא באמת מפריע לי אז יושבת ולא אוכלת כלום הבעיה מתחילה כשמישהו קולט שאני לא אוכלת כלום ומתחיל לחקור ואז להרגיש לא נעים שהכל אסור לי ומנסים למצוא פיתרון… זה לא נחמד להיות במרכז תשומת הלב של אנשים.
ודרך אגב איזה רגישות לגלוטן יש לך? צליאק?
יאו מושלם!!
אהבתי ממש!
אני רגישה לגלוטן.
הצרה הכי גדולה היא חקירות של אנשים-
מה? מה זה אומר? ואם תאכלי גלוטן מה יקרה לך? את יכולה למות מזה???
רגע, ממה הכנת את הלחם הזה? קמח תפוחי אדמה??? (נראה לכם? אי אפשר להכין כמעט שום דבר מהזוועה הזו!)
אני מבינה שאתם דואגים לי או אולי סתם סקרנים, אבל… לא יודעת, אין לי כוח ל'חפירות'