היי שותפות!
אז כתבתי קטע על חברות (תנסו להבין לבד;)) ואני ממש אשמח לתגובותת שלכם;)
נ.ב
הקטע לא מדבר עלי ספציפית;)
—–
העיניים שלה מטפטפות, מערפלות את שדה הראיה, יוצרות שבילים עדינים על הלחיים.
היא פותחת את החלון שלידה, מתיישבת על העדן, מסיטה הצידה את הווילון הוורוד, לא טורחת למחות את הדמעות, יודעת שבמקומן יצאו חדשות.
היא עוצמת עיניים, חוזרת אחורה בזמן, רואה את עצמה יושבת על ספסל, נושאת עיניים לוהטות לחברה שלה.
היא שומעת באוזניה את הדי הקולות משיחתם, מאזינה לחוויות, לדיונים ולשיחות שמתנהלים שם.
היא פותחת עיניים, חוזרת להווה, חוזרת לעלבון, למריבה, להתעלמות.
האוויר הקריר של הלילה מרפרף על פניה, מלטף אותה, מנסה לנחם, לרפא את הכאב הצורב.
היד שלה נפתחת ונסגרת, מגששת סביבה, מחפשת יד נוספת, אובדת, יד שעד לפני שבוע ליוותה אותה בנאמנות.
היא נושכת שפתיים, משפילה מבט, סוקרת את התריסים הפתוחים, שולפת משם מגנט קטן,
נצבטת.
מהמגנט ניבטות אליה זוג עיניים חומות, נוצצות, פוני קטן שמוסט הצידה, שיער חלק שאסוף לקוקו גבוה וגולש בחינניות על הכתף הימנית וחיוך קטן שמחביא בתוכו רוגע מושלם. היא מרפרפת בעיניה על התמונה, נושכת שפתיים בכוח, נאבקת במבול שמתעקש לפרוץ ממנה.
היא הופכת את המגנט, מושכת פתק שמקופל לצדו השני.
"לעד נשאר חברות,
באהבה!"
המבול פורץ ממנה, מטלטל אותה, מרעיד את כל גופה.
כי זה לא קרה,
החברות הזאת, היפה כל כך, התפרקה בפתאומיות, יוצרת תחתיה חור גדול, מדמם.
והם לא נשארו חברות, וכבר אין אהבה.
—–
בסוף הדמעות שלה נגמרות, מתייבשות על הלחיים שלה, משאירות שם סומק אדום, חסר טבעיות.
היא מרימה יד רועדת, מנגבת את הריסים הרטובות, מסירה תלתל שובב מהמצח הגבוה שלה.
המבט שלה מתמקד בנוף הלילי, השקט, והעיניים שלה מתרוממות למעלה, סוקרות שמים כהים, מנוקדים במיליוני כוכבים.
'אלוקים'
השפתיים שלה נעות בלי קול, משרטטות אותיות ומילים.
'אתה אבא שלי, אבא אוהב,
בבקשה אבא, תנקד גם את השמיים שלי, הכהים כל כך, בכוכבים נוצצים, עליזים'.
היא מניחה את הראש על הברכיים, שומטת את הריסים, שוקעת לתוך שינה קטנה, חולמת על מיליוני כוכבים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
ואיי
קטע חזקק!!
את כותבת מהמםםם
שמתי לך לב💖
את מוכשרת🧡
זה מטורףף😮😮
ואווו זה מהמםם
את כתבת נדיר!!
הייתי מהופנטת
ואוו זה יפה איך שכתבת
אבל עצןב ומפחיד מידי
וואוו מהמםםם
יש לך עתיד אבל מזהיר;-)
וואי וואיי מושלםםם
ריגשתת ❤️❤️
יאווו זה עצוב
תקשיבי שזה מושלםםם את כותבת מטורףףף
תגידי לילדה הזאת, למרות שהיא נמצאת רק בכתיבה שלך. שיהיה טוב.
מסרתי לה;)
תודה במבית קטנה!!
אמאלהההה
זה היה לי אמיתייי
זה ממש מוחשי!
כמה שאת מוכשרתתת!!
איזה כתיבה יפיפייה
את כותבת נדיר
אני אשכרה מנצנץ לי דמעות
וואו
ואוווווו תודהה לכל מי שהגיבהה,
ריגשתם;)
תודה גם על האומץ שננתם לי להמשיך לכתוב ולשתף;)
תודהההה!!
ברור שתמשיכי!
יש לך כתיבה מהפנטת
את כותבת אמיתיי
אולי תתחילי לכתוב משהו מסודר? 🙏
תודהה🤩🤩🤩
יש לי חלום כזה, הלוואי ואני אצליח;)
את מוכשרת בטירוףף
זה נגע בי כל כך…
ואי מהמממםםםם!!! אלופההה
היה לי דמעות בעיניים!
בדיוק המצב שאני בו עכשיו.. רק חבל שאין לי אדן חלון לשבת עליה בבית
💔💔💔💔
וואו וואו וואו
נגמרו המילים
כתבתי שיר מרגש!!!
אני לוקחת את הקטע שלך – התרגשתי ממנו! וכותבת עליו שיר. מרגש. מקווה
אני במקביל שולחת אותו לאתגרעט.
בתוכי צחוקה עוד מצטלצל
בזמנים היפים
איך הוא מעז כעת
להצטלצל באוזני אחרים?
את ליבי היא צבטה בי
הדמעות עוד נוטפות
האומנם זו הייתה היא-
שחיבקה אותי בקשיים, בלילות?
שהבטיחה שלעד נישאר קרובות?
אפל הוא הרקיע
חשוך הוא גם הלב
כאב הפרידה כה חד ונורא
אילו רק יכולתי
לקפוץ לעבר טרם השתנה
אוחז אותה אז בכוח
ואשנה את התמונה
טיפשה שכמוני, נשארתי לבד לבכות.
ומול ים של עצב
לא נותרו בי כוחות שוב לנסות..
הזיכרונות חוזרים אליי בלילות, לא מרפים
אילו רק ידעתי,
שגם אותה הם בלפיתות, אוחזים…
וזה עוד בתים שאני מתלבטת אם להכניס:
מול תהום של עצב
לא נותרה בי מילה
ואיך אוכל, לא בערך
לחייך כבתחילה
החברות הייתה לוהטת
אני עדיין מרגישה
איך בתוכי היא מרפרפת
עדינה האהבה