"תסתלקי מכאן. עכשיו", חותך אהרון בתקיפות, "לשקר אין רגליים, יקירתי הנכבדה. לא למדת את זה בגן?".
המתחזה זועמת.
"מי קרא לך ולכל הנכבדים הנוספים שכאן?", היא שולחת מבט מצמית, זעם מבעבע בליבה כמו פקעת רותחת.
"הו, שאלה מצוינת".
"והתשובה?", לועגת המתחזה.
חיוך יבש עולה על פניו. "סוד", הוא חותם, בעלי. בטוח בעצמו.
היא מרימה ידיים באיום, רותחת. "אני אקרא לעורבים השחורים", מנסה לאיים.
הפעם תורי לגחך: "הם הוקפאו, להזכירך", אני אומרת. כנראה שביטחון מדבק.
עובדה.
הכפילה נושפת רגע, שניים, בזעם אין אונים ואז בוקעת מגרונה צווחה נוראית. על אנושית ממש.
"עוד תשמעו ממני!!!!", היא צורחת, רגע לפני שדמותה נמוגה באוויר.
בעלי מסיב אליי מבט: "נלך?", הוא שואל ביובש.
אני מהנהנת. המומה עדיין.
"את לא צריכה לפחד ממנה. היא כלום ועוד כלום", הוא מנסה להרגיע, לסמוך ביטחון, לעודד.
אני בולעת את רוקי. "אני..", לא מצליחה לסיים משפט, "אני יודעת". ואז גואה בי השאלה שניקרה בתודעתי בכל הדקות האחרונות: "איך ידעתם להגיע, איך עליתם על התרמית ומה – למען ה' – ההורים שלי עושים כאן?".
הוא צוחק.
"המורה שלך חיפשה אותך מלא", הוא אומר.
אני מהנהנת: "ואז?".
הוא מרים מבט אל השמיים, אל האופק הפרוס מעליו בגווני כחול עדינים. ציפורים שורקות ממעל.
"מצאו אותך בסוף במגרש, חצי מעולפת. החברות שלך אמרו שמלמלת: 'אני לא מפחדת ממך ומהעורבים שלך"'.
אני קופאת. "כן?", שואלת, סתם. כדי לומר דבר מה.
אהרון תוחב את ידיו לכיסיי המכנס. "אבא שלך אסף אותך לבית. את ישנת ונראית כמו במאבק –".
"תגיד, אהרון, איך אתה יודע את כל זה?", אני קוטעת את הנאום, רוטנת.
"סודות המקצוע", הוא מחייך, מסרב לשתף. "הבנו שאת בעולם השחור ונכנסנו גם".
אני משלבת ידיים. "מה זאת אומרת 'הבנו שאת בעולם השחור ונכנסנו גם'?", אני שואלת, כל כך הרבה דברים לא מובנים לי, "ומה המשפחה שלי עשתה שם?".
ופתאום צונחת לי מחשבה למוח: להיכן נעלמו כל בני משפחתי? איפה היו בכל המפגש המרגש של בעלי וכפילתי?
אני לוחצת עם הידיים על הרקות.
ייתכן, אולי, שהם לא באמת היו שם?
הזיתי בהקיץ?
חלמתי?
דמיינתי?
"כן", משיב בעלי. אני מסתכלת עליו בחשדנות.
"כן", הוא אומר שוב, מהנהן.
אני קופאת. המומה. "אתה-קורא-מחשבות??"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
😂 חמודדד
סיום יפהה!!!
טנק יו ❤
פרחחחחחחחחחח
פרחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחח
יש לך נס שאת לא לידי עכשיו הייתי מוחצת אותך בתוך חיבוק דובוני להחריד.
החיוך הענק שנמרח לי כשראיתי פוסט חדש.
ואז כשקראתי נטפתי דבשששש. אני רואה פה לבבות. חחחחחח זה לא מצחיק.
בחיים לא אהבתי סיפור ככה. איזה מאמושששש.
אבל את יודעת משו מוזר … את משתמשת במילים שלייי. גם בפוסט הראשון שכתבת "את לא באמת רוצה לדעת" וגם "עובדה" 😂 זה מילים שלייי
יש מצב את כפילה שלי?
אני מתחילה לחשוד…
יעווו תודה על הפרק הזהההההההה
חור בגרב!!
התמוגגתייי 😅
איזה כיף לשמוע! ❤
ו.. פיוו.. איזה מזל שאני לא לידך!
תבדקי כמה מילים חסרות לך בלקסיקון, גנבתי כמה 😊
מושלם ומטורף כמו תמידד!!!!
לייקק 👍
טנקס שאת קוראת ומגיבה! (יווו איזה לא מקורית 🙄)
אמאלהלהה דיי
סופסוף פרק שזה נגמר בטוב (יחסיתת י'מפחידהה)
מהזה בעל שיודע את המחשבות שלך? זה הםעחגכעחכםעגכםעגל אמהלההההה
ישלך כתיבה מטורפתתת
חחח… איזה כיף לי 😄
ועדיין לא הבטחתי כלום, אז אל תתפסי אותי על המילה!!
טנקס ❤
👍👍👍👍👍👍👍👍
אי
❤❤❤❤❤❤❤❤
👍👍👍👍
איזה מוכשרת!!!!
לפעמים כמשעמם לי אני מדמיינת מה היה קורה לי אם הייתי בעולם השחור.
חחחחחחח
את לא סתם סופרת. את הרבה יותר מזה.
נצלי את זההה
יווו איזו מחמאה!!!
התרגשתי 😁
טנק יו שקראת והגבת ❤
וואו פרח!
את עולה ומתעלה!
ואגב יש לך נס שאהרון עכשיו יודע שההיא מתחזה, כי אחרת היית מסתבכת איתי.
ועכשיו שוב: וואו. באמת מחכות בקוצר רוח פה בנות… אז אולי כדאי שתעלי פרק ככה כל יום?
יועיל לאומה😉
סתם, אני יודעת שזה קשה.
בכל אופן, תשתדלי לגמור את הסיפור שאצלך מהררר
ואז תעלי יותר מהר את הפרקים.
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא!
איזה מזל… אפשר לנשום לרווחה 😊
איך האומה מסתדרת בלי פרק שעולה כל יום? איך?!
אני לא מבינה את זה בשכלי הפעוט..
סתם, העלתי כבר עד פרק אבל מתפרסם כל שבוע
אז זה לא משני אם אני אמשיך לכתוב או לא. היי, לא להתאכזב. כולה סיפור!..
ו..
שמחתי ממש לשמוע!
תודהה ❤👍
תגידייי
איך את עושה את זה?
ימוכשרתתת
אני קצת מבינה בכתיבה כי למדתי…
ואני מתמוגגת מכל מילה.
את יודעת מה הכי יפה?
שזה סיפור דמיוני אבל סוחף
את משאילה מהמציאות.
את כותבת את זה בצורה מאד נכונה. חיה כזאת ואיך שהם מדברים.
אלופה