צדיקה ליומיים

אבא שלי מה ביקשתי, מה?
רציתי להיות קצת יותר חכמה.
רק להבין איך פותרים בעיות,
איך מתקנים שנים של טעויות.
איך מקבלים אהבה בלי מידה?
למה החשק עוזב כל תקופה?
למה האור מתכבה במהירות?
למה כל יום צריכה לחדש משמעות?
אבל אבא..
הלב שלי לא מסוגל להישאר עוד אדיש למצב שלי.
אומרים צדיקה ואני בכלל מנסה להתחבר שוב לעם שלי.
תתחילו לקלוט מבטים מרחוק,
מתי כבר תבינו שהחיים זה לא צחוק?
מתים מול העיניים,
לא הספיקו לא חצי.
עולים לשמיים,
מתביישים מהקרעים
שעשו לעצמם.
הרושם שלא השתנה מעולם.
ואני אמורה לנסות להבין
איך מחזיקים באמת כל החיים?
למה אורות חייבים להיות בכלים?
למה לא בראת אותי צדיקה אלוקים?
למה יש לי בהמה? כמו לכולם.
למה היא חזקה? לא תוותר לעולם.
למה כשהיא כבר נרדמת
גם אני בתרדמת?
עד שהיא מתעוררת,
מה שהספקתי נמחק.
צדיקה ליומיים,
הלך הכל שוב לפח.
כמה קשה לי לקרוא סיפורי צדיקים.
פעם הלכתי כמו רובוט אחרי מה שהם אומרים.
כמה נפלתי בדרך,
חשבתי שיש לי כוחות לעמוד מול כולם
וגיליתי שאין לי איך להחזיק ת'עולם.
הוא עומד שוב לקרוס,
אני לא מסוגלת לראות אותו ככה.
ואני עם הספר,
התחלתי לקרוא על צרות שקצת יכניסו בי רגש עמוק,
חזקה בינתיים.
הוריד לי דמעות, מה עשית נשמה?
למה הרסת לעצמך? תגיד לי, מה?
מה את עושה? שאני אמורה להיות בשבילך עצובה..
אבל אבא קשה לי לשמוע שמשהו עשה לך רע.
אבל אבא אני כבר מודעת שאין משהו אחר חוץ מתורה.
אז למה אני לא מבינה?
לא מפנימה.
שאני לא מלאך שיכול לעשות את הכל,
צאי קצת לעולם ותראי אנשים.
שוב הבלבול יכנס לחיים.
מי אני? ולמה אני לא מסוגלת לקרוא סימנים?
קחי את עצמך בידיים, ממילא בזבזת כבר שנים
בטעויות שחשבת שהם הצלחות
וגילית שהם כלום, נותרת בידיים ריקות.
אבא ידעת כמה רציתי לנגב לך ת'דמעות?