פשוט כנסי.

היי.
קראתי את הפוסט "פחד מהסוף, אבל לא שלי, של הקרובים שלי"
ו..
ת'אמת? הזדהיתי ברמות.
קראתי את המילים: "והמחשבה זה יכול לקרות לכל אחד, כן, גם לי😭😭
זה מכניס אותי לחרדות, לפחד לקושי בלי אחד מבני המשפחה או מי שקרוב אלי."
והנתי בדיוק את ההרגשה.

את יודעת?
אבא שלי חולה לב. אי ספיקת לב.
זה התחיל לפני 20 שנה.
אבל אז זה היה חלש.
והיום? זה כבר ממש מסוכן.
מהרגע שנולדתי. אני חיה עם אבא שחולה במחלת לב חמורה ומסוכנת.
בקורונה. המצב שלו החמיר. ונהיה חולה ונאלץ לנסוע לשיבא.
כל יום הייתי חוזרת הביתה לבית שבו היה מחכה לי אח ואחות גדולים.
עם חביתה וסלט כל צהרים.
אמא ואבא בבית הרפואה.
והאחים הנשואים היו בערים אדומות.

ופחדתי. פחתי שגם לי זה יקרה.
אלי זה תורשתי?
אולי גם אני אהיה חולה מתישהו ח"ו?
גם הילדים שלי יחזרו לבית ריק אחרי בצפר?
השאלות הציפו אותי וחנקו.
פחדתי.

לפני שלוש שנים בליל הסדר אבא שלי התעלף.
והיה בשיבא במשך כ3 חודשים.
ולתקופת זמן כ"כ ארוכה.
אף אח לא חיכה לי בבית.
אפילו לא חביתה וסלט.
ואז.
התחלתי להעריך מה שהיה לי אז.
בקורונה.
אחותי לא הלכה לעבודה
ואחי לא היה בישיבה.
בשביל מה?
כדי שלאחותו הקטנה יהיה כל יום בחזור מהבצפר חביתה וסלט.
ועל כך, אני מעריכה אותו מאוד.

וזה. היה הדבר הראשון שקלטתי שטוב לי כ"כ.
יש לי אחים שדואגים לי.
יש לי אבא. והוא חי. למרות הקושי.
יש לי טלפון לדבר איתו ועם אמא כל יום.
והנקודות אור האלה פשוט שינו אותי.
והחזירו אותי להיות עם שמחת חיים.

מה שאני רוצה לומר בזה.
שעכשיו, זה ניראה מפחיד.
נכון, הם יתומים, שמשוועים לאבא שיעשה להם קידוש בשבת ויברך עליהם ברכת הבנים.
ואישה אלמנה שכל לילה הולכת לישון שהמיטה שלידה בלילה הקודם היתה מלאה ועכשיו.. ריקה

על האימא שלו.
שכל שבוע הוא היה בא לבקר אותה ועכשיו הוא חסר לה..
מאוד.
אבל.. את? תתחילי עם חשיבה חיובית.

איך?
אז ככה.
-הוא נמצא במקום שהכי טוב לו עכשיו.
-לי, זה לא יכול לקרות. כי אנחנו בדור של גאולה.
-עוד רגע תחיית המתים. ואז.. גם הוא יקום.. כמה מרגש!

ככה. תחפשי את הנקודות אור שנמצאות.
כי גם שהדלת סגורה. וחשוך בחדר
תמיד יכנס אוויר ואור