תרשו לי לשתף אתכן בחוויה מהיום-פיצוץ שעבר עליי?
אז ככהה:
ישבתי לי באוטובוס. סתם, ביום רגיל ואפרורי.
מישהי מתיישבת לידי. מניחה רגל שמאל על רגל ימים ומפעילה שיר על ווליום.
הילדה הקטנה שבי מתקוממת. מה היא שמה שירים באוטובוס על פול קול??? 😠
אבל אני שותקת.
מנסה להביט בחלון ולהרהר.
הומממ..
מה זה הריח הזה? ולמה הכל אפוף.. עשן??
אני מסיבה את ראשי בתמיהה ומגלה, להפתעתי, אדם קירח מאחוריי. מעשן.
וואלה, איזה יום כיף ונחמד! ממש תענוג! שירים מימין, עשן מאחורה.. גן עדן.
ליבי קוצף מבפנים, מתמרד. האוטובוס ממשיך בנסיעה שלווה.
ואז.. אז מגיע הקש ששבר את גב הגמל: האוטובוס עוצר בתחנה וקבוצה ע-נ-ק-י-ת ורעשנית של תלמידי תיכון עולה לאוטובוססס!! 😫
30 ומשהו תלמידים עולים לאוטובוס, רעש, בלאגן, שירים, פטפוטים בלתי נפסקים ממלאים את האוטובוס, חונקים את האוויר.
הכיסאות כולם נתפסים, חלק על ידי התלמידים וחלק על ידי התיקים שלהם.
על איזה יום גרועע נפלתי, אני חושבת לעצמי.
ממש השגחה פרטית מופלאה!
כולם מסביבים מלהגים בקולי קולות, שותים בהנאה בלו-דיי ומלקקים טילון בהנאה 🍦
הנערה שלידי, זו עם השירים, יורדת מהאוטובוס.
האישה שישבה מלפנינו נושמת לרווחה. כנראה גם לה הפריעו השירים.
לא עוברת דקה אחת וכבר תופס את מקומה אחר. עכשיו, המצב גרוע הרבה יותר. חמש בוקסות יש לו ביד, לא פחות, והוא מפעיל שיר על ווליום. לשיר מצטרפים הוא וחבריו מסביבו, וביחד נוצרת תזמורת זיפנית למדי 😩
האישה המבוגרת שיושבת מלפניי מתחממת. אני רואה את הפנים שלה מסמיקות בזעם ואת עיניה נוצצות.
"חמוד, שים בבקשה אוזניות!!", היא צועקת על הנער שלידי.
הנער מביט בה במבט אומד ומנמיך מעט את השירים. היא מסתכלת עליו. הוא מסתכל עליה.
אני מחניקה חיוך.. 😅
בחוסר רצון בולט הוא מכבה את הבוקסה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית, מביט בעצב על האחרונה.
כשמסתיים השיר הוא מכבה גם אותה.
מתי כבר נגמר הסיוט הזה? מישהי לועסת מסטיק מנטה מאחורי.
פלאק-פלאק-פלאק.
מה, זה בכוונה? היא לא יכולה ללעוס יותר בשקט???
המורה שלי ביסודי נהגה תמיד לומר ש'לא מתאים לבת יהודיה ללעוס מסטיק, זה כמו פרה שלועסת ולועסת ומעלה גרה'.
אני מציצה בשעון. חמש דקות לירידה.
חמש דקות לירידה!! 😵
מתחשק לי לפצוח בריקוד. לשחרר את האוויר הכלוא בריאותיי (כאמור, מישהו מעשן מעל ראשי) , לפתוח את האזנים בהקלה, בלי לשמוע איזה טרנס מתנגן ברקע, להרפות את האיברים המכוצ'ים בשל הנערה שיושבת לצידי ומותחת את רגליה לצדדים ולנשום אוויר צח, נקי, פתוח.
במאמץ על אני מצליחה להתעלם מהנערה שיורקת את המסטיק אל הפח בקשת גדולה מעל לראשי.
חצי דקה לאחר מכן אני יורדת, לא, מנתרת בקפיצה מאושרת אל התחנה.
וואלה, איזה יום!..
לסיכום:
החיים של היום הם מסיבה אחת גדולה והוללת במיוחד.
מניסיון 😁
(וסתם עצה שלי – כדאי מידי פעם לשים לב איך אנחנו מתנהגים, איך ההתנהגות והמעשים שלנו נראים מבחוץ. לפעמים שוכחים לשים לב 🙃)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
חחחח וואי איזו חוויה!! כל הכבוד על הסבלנות שלך!!😍
מסכימה איתך..
לא קל להצטנף על מושב אחד, לסתום אף ואוזניים ולתקוע ראש בחלון 😉
סתםם, מאמינה שזו חוויה דיי מוכרת.
לא משהו של פעם בחיים 😁
וואי נשמע סיוט שבעוד עשרים שנה תיזכרי בו ותצחקי ותצחקי עד שכולם יבואו לשאול אותך מה קרה…
כן, חח.. 😂
טרגדיה מקרוב היא קומדיה מרחוק
חכי את עוד תצחקי על זה
ואל תשכחי, לכולנו יש ימים טובים ופחות…
ומסכנה ממש נכונה!
אני אשים לב לזה יותר
תודה!
וואי איזה יום😅
סיטואציה מוכרת… אגב אני היחידה שנוסעת באוטובוס עם ערבים? כי מי שחווה את זה נראלי מחוסנת לכל סוג אחר של חוסר התחשבות באוטוסים..😉 במיוחד כשערביה (לא!!) נחמדה מתיישבת לידך ומנסה לפתוח שיחה (כן זה קרה לי אישית), והנהג מדבר עם כל השבאב ערבית, והמבקר עולה וכמה מפתיע הוא אפילו לא בודק להם תכרטיסים! קיצר לא כיף במיוחד…
גם זה קרה לי. אולי בהזדמנות אספר לכן את חוויות היום ההוא..
אני לא אשכח את היום הראשון שלי באוטובוס ערבי. התפלצתי, פשוטו כמשמעו 😁
והכי-הכי מפחיד זה שאני פספסי את התחנה והמשכתי לכיוון בית חולים אחד מחוץ לעיר, בין שדות וכפרים משונים.
זה היה מזמן, אני זוכרת שנשארתי רק עם אישה אחת, זקנה, שראתה שאני מפוחדת ואמרה לי משפט שהקפיץ לי ת'לחץ דם.
היא אמרה משהו כמו: "אם מדברים איתך את לא צריכה להיבהל , אבל אם מישהו יגע בך – תצעקי חזק ותזעיקי עזרה".
היא אמרה את זה בכזו דרמטיות שחשבתי שזה הסוף שלי 😆
ועוד חשבה שהיא מרגיעה מישהו!