עצובות = משתפות

שמחות = שומרות לעצמינו
הקדמונת: בעבר הייתי נורא משתפת ברמות הזויות, כל דבר קטן שקרה לי בחיים עדכנתי את הסובבים, בין אם הם התענינו ובין אם לאו, הייתי ילדה פופלארית במרכז החברה, ותמיד היו בנות שרצו להיות בקרבתי, ולא דחיתי אף אחת, אהבתי באמת כל אחת ואחת , ואז…. עליתי לסמינר והכל השתנה, לטובה ולרעה.
יש לי שאלה ?
למה כשקשה לנו, לא משנה באיזה תחום, לימודית, רגשית , וכו'
אבל….
כשאני שמחה, נהנית מהחיים, אני לא בהכרח משתפת , זה רק אני ככה או גם אתן ?
יכול להיות שהשמחה שלי לא מענינת אף אחת ? ?
יכול להיות שאין להן בעיה לשמוע את הצרות שלי בין אם הן גדולות ובין אם הן קטנות, אבל ברגע שאני שמחה הן משתעממות ?
הן שואלות מה קורה ? אני עונה בסדר, (בהודעות) והן רואות ומתעלמות.
אבל אם…. אני יכתוב זוועה, ישאלו מה קרה? וכו…
זה לגיטימי,
אבל זה מענין…
מה דעתכן ?
אני במצב פילוסופי …… ??