קלה וטעימה
חומרים:
1/2 ק"ג גבינה לבנה
1 חב' פודינג וניל
1/2 כוס חלב
1/2 כוס סוכר
1 שמנת מתוקה
פירורי ביסקויטים פתיבר חומים/ לבנים – כמות של כ
1.5 חב')
– מקציפים יחד את הגבינה, הפודינג, החלב, הסוכר והשמנת
(אפשרי בהחלט לערבב עם כף ללא מכשור מיוחד)
– שוטחים בתבנית בינונית חצי מכמות פירורי הבסקויטים
– יוצקים את התערובת מעל מצע הביסקויטים, מפזרים מעל
התערובת את שארית פירורי הבסקויטים- –
– והעוגה מוכנה!
ניתן לאחסן במקרר או במקפיא.
בהצלחה!!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
29 תגובות
היי לכם! אז מצאתי לי איזה פוסט ישן וריק לשפוך בין את הגיגיי…
העוגה נראית טעימה אבל לא באמת בא לי להכין אותה….
אזזזז החלטתי החלטה אמיצה לשתף אתכן בהגיגיי על איצטגנין, גבעתיים יותר ופחות.
?- סגור טיפה ת'פה… עוד קצת.. עוד, עוד… הנה, עכשיו זה נורמלי. דרך אגב, ידעת שיש לך חור בשן?
?- מה התינוק המוזר הזה? בוכה כאילו הוא מיואש! תהיה קצת שמח, אנש! (רק כמעט כי אין יאוש בעולם כלל! אבל אולי בעולם האימוג'ים יש, ובמקרה כזה האימוג'י הזה אכן מיואש.)
?- היי לכם, אני אחד נחמד וחביב שאוהב אותכם, כמובן, כי אתם יהודים מתוקים וחמודים! מתה על האימוג'ים הזה…
?- אופסי! טעות בכוונה… כאילו עשיתי פדיחה בכוונה ואז אמרתי שזה היה בטעות כדי שלא יגררו אותי לפסיכיאטר!
?- הסומק הזה הלחיים לא לעניין. בת (?) ישראל צריכה להתאפר בעדינות! חוץ מזה שאם כבר מנשק אז עם לב.
? העין שלך לא מכווצת טוב, במחילה. וחוצמיזה- אתה סימן של שקר.
?- כשאומרים ששש לא עושים את זה עם חיוך….
נמשיך בהמשך בלנ"ד
ושוב אני מנצלת את היומן הנחמד הזה כאן, וחופרת עוד קצת- מי שמפריע לה- שלא תקרא.
טויב, אזזזזזז
החלטתי לדווח למשועממות שאולי יקראו את זה על זה שיש לי מצוקת ספרים איומה.
איןןןןן לי מה לקרואאאאאאאא!!!!
בעצם אין לי כוח לחפור אז ביייי
הפוסט הזה יצא יום אחרי היומולדת שלי ולכן יש לי בעלות בלעדית עליו {אבל מותר לכן להגיב} כי זה מתנת יומולדת מהאתררררר!!!!
מזל טוב!!!!
המון אושר שמחה בריאות וקרבת ה'!
תודה תודה לך!!!
אני העליתי תגובה גדולה ארוכה ומפורטת שצונזרה?
אין לי ? מושג למה.
אויש נו, שוב צנזרו אותי. מה יהיה?
אוףףףף
עוד חצאית שלי זכתה לתואר: "מקסי לשעבר".
אוףףף
נשארו לי רק 2 חצאיות מקסי נורמליות? {כאילו, 2 לבישות. חוץ מהן יש לי עוד אחת סגולה עם פרחים לבנים שאין לי מה ללבוש איתה}
ואני חייבת דחוףף לקנות עוד
ויש סגררררררר
והחנויות סגורות???
ואין לי מה ללבוש, אבל באמת!!!!
חצאיות מקסי זה משהו שכדאי לקנות אם יש אחות מתחתייך, כי זה יעבור אליה מהר. את החצאית הנ"ל בקושי לבשתי וכבר היא איזה 6 ס"מ מעל הקרסול וחוץ מזה שזה לא מקסי זה מגוחך… אז תחשבי לפני שאת משקיעה בזה…
אבל גם אם אין לך אחות ואת רוצה בשביל להיות יותר צנועה- אשרייך!!!!
אוך אוךך
אממ אם זה שלושת רבעי זה לא הולך??
ובשביל מה יש לייקרה????
ובקשר לתגובה האחרונה שלך, בהחלט משיח, נאו סלע אמן ממש!
יו מושקי איי לוב יו
את חמודה ברמות
אבל אני לא חוצאת (מלשון חצאית) לייקרה כי זה לא נוח
ואני רוצה ללבוש מקסי כי זה יותר צנוע…:)
ביומיים האחרונים נאלצתי ללבוש שלושת רבעי כי כל המקסי שלי {2…} היו בכביסה??
אוךךךך
אני מהטלפון של אמא שלי וזה לא נוח ברמות שיבואו אני לא מצליחה להקליד כמו שצריך יש לה מקלדת מעצבנתתתת
ובקשר לתגובה האחרונה שלי- יואו ממש הייתי בסערה כשכתבתי אותה…
עוד שאלה: מה פירוש השם "המשוקללת"? .
תגידי יש לך שלג? לנו לא וזה מהזה מעצבן כי לכל היישובים סביבנו {כמעט} יש שלג אז כל הזום מתמטיקה לבגרות שלי גירו את כל האלו מהיישוב שלי…
יואווו בא לי שלגגגגגג❄️❄️❄️❄️❄️❄️❄️ אבל יש לנו בסך הכל גשם?? טויב לא נורא נשמח במה שיש…
מיכאלי חפרתי מספיק להודעה אחת, אז אני אוסיף אימוג'ים {כי יותר כיף לקרוא הודעה עם אימוג'ים…(אוך שונאת את התיקון האוטומטי הזה!!!)}
????????????????????❤️????????♥️♥️?????????❣️?????????️?️??????????☝️?✌️?????
חח איזה שלגגג
לא שלג ולא נעליים. אני גרה ליד היםם ??
משוקללת זה בדיוק כמו מפורצללת ומפודללת.
המשעמות היא כלום אחד גדול ?
אגב מכירות תאלה שכותבות ככה:
היי ?? מה נשמע? ?
רציתי לומר ? משהו חשוב! ‼‼
חח אימוגים אחרי כל מילה, כאילו אני קשת קריאה, זה מגוחךך ??
לא חפרת, אני חולת חפירותתת
חחח כעעע התיקון האוטומטי שמוציא אותך כאילו את איזה פרופסורית לעברית. כילו באנה. אני בכוונה לא מדברת עברית תקינהההה!!
טוב שיש את שותפות
מקום לפרוק בו קצת
לפני חצי שעה בערך חיפשתי קצת חומר בשביל מחקר קצר לסיפור שאני רוצה לכתוב, ואיכשהו הגעתי לנושא של נערי גבעות, נושא שבטח כבר הבנתם שהוא קרוב מאוד לליבי.
ראיתי כמה ערכים בוויקיפדיה וכמה כתבות ופשוט התחלתי לבכות. איך אנשים מסוגלים להתייחס ככה לאחים שלהם, איך? איך אפשר לעוות ככה את הדין? איך אפשר לגזור על מישהו מעצרי עולם כי יש לו פאות ארוכות? למען ה', איך? אני לא מסוגלת להכיל את זה.
והדבר הכי כואב- שאין לי מה לעשות. כלום. נאדה. לשבת בבית. הכי הרבה לכתוב פוסט לשותפות, אבל ממילא כולם שם חושבות כמוני. אוף. אלוקים. משיח.
מערכת- בבקשה אל תצנזרי
היי פרצל
אפשר הסבר על שוטרי המג"ב?
הלחצת אותי עם הטראומה
את יכולה להירגע, לא קרה לי מקרה אישי איתם.
אבל מג"בניק ישר מתקשר לי בראש לימ"ר ש"י, ולמרות שגם איתם לא היה לי מקרה אישי ליותר מדי אנשים שאני מכירה קרה איתם מקרה אישי. זו יחידה נוראית שחייבת להיסגר.
ביישובי הקט לא ירד שלג היום, ועל כן יצאנו להר בעל חצור {אופס, סליחה, הר חצור. הר בעל חצור זה ע"ש עבודה זרה ולכן צריך לומר הר חצור. בשם הרב חנן פורת.} שהוא קרוב ליישוב שלי והוא אחד מההרים הגבוהים בארץ. היה שם שלג, כמובן, ובשביל זה הלכנו לשם.
מי שלא יודעת, בכביש המוביל להר חצור קרתה ההתנגשות של המשטרה עם רכבן של אהוביה סנדק ז"ל.
היינו באוטו אבא שלי אני ו4 האחים שלי. אבא שלי התלהב מאוד מהנוף {שבאמת היה יפה} אבל כל מה שאני הצלחתי לראות מהרגע שנכנסנו לפניה של הר חצור היה התמונה של אהוביה.
אבא: וואו, תסתכלו מימין, איזה נוף יפה! {אני: מהמם. מה שאני רואה כאן זה את מעלה אהוביה (מאחז ע"ש אהוביה) ואת המקום שבו נגמרו החיים של אהוביה.}
אבא: תראו משמאל, איזה יופי! {אני: רואה בובת שלג וישר חושבת על התמונה שרצה בוואצפ- בובה עם שלט "לסגור את ימ"ר ש"י}
וכן הלאה…
הייתה לי בחילה איומה.
עברו שם שני ג'יפים צבאיים שרק החמירו את המצב.
שלא תחשבו, בעיקרון אני ציונית ומעריכה את צה"ל, אבל בסיטואציה הזו היה לי פשוט קשה.
כשהגענו התחלנו לבנות בובת שלג, ושכחתי מהעניין, ככה שממש נהנתי, אבל בכל זאת הייתי חייבת לפרוק…
מושקי אני מגיבה לך כאן- אני לא מצליחה לעשות לך הגב…:)
יאא איזה כיף לך שאת ליד הים, אני מתה על הים!
הרשי לי להעמידך על טעותך: ב'פרצל' ו'פדהאל' יש כבר ל' אחת ממילא, וב'מושקי' לא אז צריך לקרוא לך… אמממ… מושקי המושקלת או משו בסגנון.
בקשר לזה עם האימוג'ים- שיואו את צודקת! זה כזה סגנון אחותי {כיתה ד'…} {אימוג'י אישה עושה שמע ישראל}
באנה, תקשיבי, כיף לדעת שמישהו נהנה מהחפירות שלי! אם זכיתי לשמח נפש מישראל- אשרי!
אני כותבת כאן סיפור שכבר כתבתי חלקית ובא לי לשתף בכמה תגובות, אני רוצה ביקורת… {אין לי מושג איך יצא לי מה שיצא, זה ממש לא הסגנון כתיבה שלי… ככה נלחצה המקלדת?}
פרק ראשון- לישיבה
אמא נתנה לו חיבוק חזק. אלישבע, אחותו, קראה לעברו: "להתראות, נעם". אמא מחתה דמעה "איך גדלת.." "יאללה, לאוטו" אבא זירז אותו ונעם העמיס את התיק הענק על שכמו. אלישבע דחפה לו ליד קופסת עוגיות שהוא אוהב. הוא רכן וצבט צביטה אחרונה(לשבועיים הקרובים…) לאוריה וליבי, אחיו הקטנים. הוא נכנס לאוטו, סגר את הדלת והאוטו הפליג לדרכו.
הי פרצל, התחלתי לקרוא את מה שכתבת. כתיבה זורמת והסיפור נשמע מעניין.
מסכימה לי לבקר (להעביר ביקורת)? בונה, אל תדאגי.
מה זה מסכימה, משתוקקת שתעשי את זה…
בליבו של נעם שכנה התרגשות חגיגית מטובלת בהרבה חשש… הוא כבר בכיתה ט' והתעתד ללמוד בישיבה קטנה חדשה. הוא בחר בישיבה ביישוב קטן, ירוק ופסטורלי ב'שטחים', מה שהיה מוזר לחבריו. ירושלמי שכמוהו…הוא התרשם מאוד מהישיבה, מהאיכות של הבחורים, מהאווירה המשפחתית ומהשטחים הירוקים והפתוחים, אבל בכל זאת, להתחיל ככה דרך חדשה, ועוד בלי חבר איתו, זה לא פשוט….
אבא חייך אליו. "מתרגש, בן?"
הוא חייך אליו. נועם הודה על האמת, לא בלי בושה: "כן.." אבא קרץ אליו ואז הציע: "אולי תכבד אותי מהעוגיות של אלישבע?"
נועם פתח את הקופסא והוציא משם אלפחורס מהודרות ומושלמות, כיאה לאלישבע, אשפית המטבח. מתאים לה לזכור את העוגיות המועדפות עליו. הוא לקח אחת לעצמו והגיש את הקופסא לאביו.
הדרך הסתיימה. הוויז של אבא הכריז בקול רובוטי: "הגעת ליעד".
אבא חנה ופתח את הדלת. נועם ניסה לפתוח את הדלת- ללא הצלחה, ואז נזכר כי הוא מנסה לפתוח את הדלת הנעולה בנעילת ילדים… (מפני אחיו הקטן אוריה) אבא פתח לנועם את הדלת ונועם יצא מלא קומתו (הגבוהה, יש לומר). האלפחורס התערבל בבטנו לגוש לוחץ ומתרגש. הוא נשם אוויר צלול מלוא ראותיו והעמיס על עצמו את התיק הענק שארזה לו אמו ביד אוהבת.
אבא חייך אליו חיוך מבין. "בוא." הם הלכו בנחת בשביל המוריק, ציפורים מגוונות מצייצות מעל ראשם. הם הגיעו לישיבה- שני מבנים גדולים ולבנים מוקפים עצים ומשטח דשא גדול וירוק, שבחזיתו שלט גדול: ישיבת בניהו. (ע"ש בניהו גרינוולד הי"ד)
על הדשא עמדו כעת עמד כעת צוות הישיבה בראשות ראש הישיבה, הרב נתן שרון ועוד כמה תלמידי חמישית עם תיק גדול שכבר הספיקו להגיע. בבניהו היה נהוג שתלמידי כיתה ט' יגיעו יום לפי השאר כדי לתת להם זמן להתאקלם. ראש הישיבה, ראש הפנימיה ועוד כמה אנשים שנועם לא ידע את זהותם נאמו בלי להתחשב בתיקים הגדולים שהיו עדין על כתפי התלמידים, וזה היה הדבר היחיד שנועם הצליח לחשוב ליו לאחר 5 דקות. אף אחד לא רצה להוריד את התיק החדש על הדשא…
פרק שני- מומי
הדגשה! הסיפור נכתב בהשראת הזמן האחרון אבל אין קשר בין אנשים ומקומות בסיפור לאנשים ומקומות במציאות!
נועם נשף בייאוש למראה המזרון שהיה עליו לצפות בסדין. הוא ניסה כבר חצי שעה ללא הצלחה לעטוף אותו בבד הצבעוני שהביא איתו, העונה לכינוי: סדין.
הייאוש של נועם לא הזיז כהוא זה למזרון האדיש, ששכב לו בנחת במיטה העליונה.
נעם מעולם לא נאלץ לצפות לעצמו מיטה, תמיד היו את אמא ואלישבע שעשו הכל, וגם לבונה, לפני שהיא התחתנה. לא נדרש ממנו דבר בתחום העזרה בבית.
הוא הניח לסדין שנח מסמורטט על המיטה, וסקר את החדר שסביבו. המיטה העליונה הייתה אחת מ2 מיטות קומתיים שהיו בחדר. בחדר היתה גם מראה סדוקה וארון ישן וגדול בעל 4 'דלתות', דלת לכל בחור.
"כמו פנים של אישה זקנה!" נשמע קול עליז מאחוריו, שהבהיל מעט את ועם.
נעם עוד לא עשה היכרות עם חבריו לחדר, והוא תהה מי הוא בעל הקול העליז, שהיה גם בעליהם של חיוך רחב ויפה, פאות שַטֵניות עצומות וכיפה סרוגה ענקית.
"מומי" הוא הושיט יד.
"נועם" נועם לחץ את ידו. 'כמו שני זקנים' חלף הרהור במוחו. הוא הסתכל בפניו של מומי, שכנראה גם במוחו חלף הרהור דומה. הם בהו שניה אחד בשני ולפתע פרצו בצחוק משחרר, שהמיס את הקרח עד שלא נשארה אפילו שלולית של חוסר נעימות.
לאחר שנרגעו קצת מהצחוק -זה לקח זמן- הוא שאל: "מה פירוש השם 'מומי'?"
מומי החווה בידו תנועת ביטול. "מנחם ישראל. אבל אני מעדיף מומי."
מומי הניף את ידו, ובתנועה מיומנת אחת המצעים של נועם נמתחו כמו חיילים במסדר.
"איפה אתה ישן?" נועם שאל.
"במיטה מתחתיך." מומי הצביע על מיטה שעליה נמתח סדין ירקרק ושמיכה בצבע תואם. בלי כרית. "ואם אתה לא רוצה להישאר רעב, כדאי לך לבוא איתי לארוחת ערב"
"אני לא ממש בטוח שעם האוכל שם אני לא אשאר רעב, אבל לבדוק תמיד כדאי.." נועם קרץ, הוא תמיד היה מפונק, לא מסוגל לאכול אוכל שהוא לא המטעמים של אלישבע.
"לא אמורים להיות לנו שיעורים היום, רוצה לצאת לטייל, אני אכיר לך את האזור?" מומי הציע לאחר האוכל.
נועם רצה. "למה לא?"
והם יצאו. הם הלכו בנחת על משטח הדשא היפה המקיף את הישיבה ושוחחו. על יד השלט של 'בניהו' נועם נעצר. "מה התוכנית? לאן הולכים? אני סומך עליך, לא מכיר פה כלום…"
מומי חייך את החיוך שלו, והעניים שלו נצצו. "הפתעה!"
מומי הוביל אותם אל מרכז היישוב -הישיבה שכנה ממש בקצה היישוב- ונעמד בכיכר. הוא הושיט אצבע לעצור טרמפ.
"מה אתה עושה?" נועם התחלחל.
"אל תדאג, אני יודע מה אני עושה.." מומי הרגיע אותו. נועם לא בדיוק נרגע, אבל לפחות הוא פחות דאג.
אוטו מקרטע, שנראה כאילו רק נס גורם לו להמשיך ליסוע, עצר לידם. הבחור ישב ליד ההגה שרבב את הראש מהחלון. "מומי! התחלתם כבר ללמוד? לא סיפרת לי! טוב, לאן אתה? עלה עליי."
מומי חייך ופתח את הדלת האחורית של האוטו. הוא נכנס, ונועם אחריו.
"אתה במקרה לאביתר?" מומי קרץ כמי שיודע את התשובה.
"אלא מה…." הבחור קרץ.
מומי כנראה ראה את המבט המבולבל של נועם כי הוא הסביר בלחש: "הבחור כאן זה אלישע, והוא גר באביתר, אחת הגבעות באזור. נלך לעזור להם קצת."
את המשך הנסיעה הקצרה ניצל נועם לסקור את אלישע, במלעיל. אלישע היה בחור גבוה ורזה, כבן 17-18 עם פאות בלונדיניות פרועות. גם הנהיגה שלו הייתה פרועה- האוטו הטלטל מצד לצד מטירוף, כמו מפרשית קטנה בעיצומה של סערה. האוטו עצר ליד דיר ריק. נועם, מומי ואלישע יצאו מהטרנטה. "יאללה, בוא, נועם, נעזור להם להפריד את הכבשים מהעשב ולהחזיר אותם לדיר." מומי הצביע על עדר כבשים שאנן שלעס עשב מרחק 500-600 מטר מהם.
עד כאן שלחתי 2 פרקים, להמשיך?
פרצלללללללל
תמשיכייי דאייי
וואי חייבת לספרר לךךך ???
לאחרונה כל דתלית שאני רואה ברחוב, אני כזה לעצמי: זו בטוח פרצל. לא. ? ומתלבטת אם ללחוש משו כמו: פרצלולית המקסימית…
???
אגב, אחת ולתמיד: מה זה ימר שי?????
?תודה שהקשבת עד לפה, גברת פסיכילוגית
לא החלטתי איזה שם לשים, מהמגוון הרחב שלי, אז נשים משו לא מחייב. מקווה שאת נכנסת לפה לעיתים קרובות, כי אני עכשיו שומרת אתזה אצלי:)