אל תגידי לי 'אני מבינה אותך' – כשאת לא.
אל תגידי לי 'הכל בסדר' – כשאני מרגישה שהכל לא בסדר.
אל תשאלי אותי 'את בסדר?' – כשאת רואה אותי מנגבת דמעות עם השרוול, אם הכל היה בסדר כנראה שלא הייתי בוכה ככה.
אל תגידי לי 'מה את עצבנית' – כי אני עצבנית, זו עובדה. והשאלה הזו עוד יותר תעצבן אותי וחבל.
אל תתחילי להשוות את הקושי שלי עם עוד אנשים – למרות שאני ממש מזכירה לך אותם, כי הקושי שלי הוא לעצמי, ואנשים אחרים חווים אותו אחרת לגמרי.
אל תזדעזעי מהפסימיות שלי – אני מודעת לה בעצמי וכשאני עצבנית או עצובה, זה הדרך שלי להוציא דברים מהלב. וכן, קחי בחשבון שיתכן וזה יהיה מוקצן מאוד אם אני נסערת.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
באתי לכתוב "מבינה אותך" אבל קלטתי את מה שכתבת…
אני גם מרגישה ככה לפעמים…
תודה שכתבת את זה, זה גורם לי לחשוב על איך אני כלפי אנשים…💚
טוב
אז לא אבין אותך ואספר לך את כול צרותי
ואתעלם שאת בוכה כי הרי ברור שאת עצובה אז למה לשאול
אאה וכשאת עצבנית, אשיר אותך להתבשל בכעסייך בלי שום שאלה שתתן לך פתח לשתף
ואחרי כול זה בטח תכתירי אותי לחברת השנה נכון?
כתבתי את זה לעצמי, ממש לא מתכוונת לבוא לחברות שלי עם דרישות מאין אלו.
רק לי מותר לדרוש מעצמי דברים לא מעשיים.
הא, כיף לכתוב מכתבים לפיצול שלי.
אאה.
אוקי, מובן יותר.
את צודקת. אני מקשיבה לך. פשוט. 🤗😍😘
את חמודה.
הלוואי ומי שאת מתכוונת אליה קוראת את זה……♥
קוראת גם קוראת.
היא כתבה את זה.
אמאלה איזה מהמם כתבת
מזדהה ברמותיים!!
והבעת את עצמך נדיר בטירוף
אני לא אומרת כלום כבר.
ודיי.
כן?
ואם עכשיו באלי שדווקא תגידי
ואיך אדע?
כבר לא מרגישה.
את ממש שקועה בכאב שלך.
אני מצטערת אם אני אהיה קצת חצופה.
אבל כתבת את הפוסט על חברה שלך?
תנסי לחשוב על הכיוון שלה. מה היא מרגישה עכשיו?
אני רואה ילדה שרוצה להיות שם בשבילך ולעזור…
ואת… לא ממש זורמת איתה. את יודעת איזה כואב זה?
ילדה שרק רוצה לעזור ולהיות איתך ולקבל יחס מגעיל.
נכון! אולי ההתנהגות שלה לא לטעמך הענין.
אבל אולי היא לא ממש יודעת איך להגיב. תגידי תודה שהיא בכלל מנסה.
ותני לה! תפתחי לה את הלב.
ואם זה עדיין מפריעה לך. תספרי לה שקשה לך עכשיו ואת מצטערת שאת כועסת עליה. היא לא עשתה לך שום דבר רע.
ובאמת תני לה להכנס ללב שלך אם את סומכת עליה. אם לא תצעקי איך היא תשמע?
היא לא קוראת מחשבות.
אני מסוג האנשים שאוהבים לנתח את הכאב של עצמם.
אתן מתוקות כולן אבל חבל שתדאגו כל כך לחברה שלי, היא ממילא לא קיימת.
פוסט חשוב, מאוד מאוד!
הסברת יפה. ואת צודקת.
אם כי אני לא חושבת שאנחנו צריכים להתעצבן על אנשים שמנסים להיטיב איתנו,
אם כבר על התוצאה, אבל מסכן הבן אדם. הוא התכוון לטוב..
את צודקת.
לא אומרת כלום. וזהו.
את צודקת
והיא צודקת,
כי ניחום זה דבר אינדיבידואלי
וכל אחת מגיבה לזה אחרת…
יהיו כאלו שרק יחכו ל "אני מבינה אותך…" ,
לשאלות, התעניינות ולשמוע שיש עוד מישהו שעבר כזה דבר (כי אולי זה מעודד).
ויהיו כמוך, שירצו שקט, מנוח….
לדעת להקשיב ולנחם בחכמה זה דבר קשה עד מאד!(לקלוט מה הבנאדם שמולך רוצה לשמוע או לא…)
ורובנו לא חכמים מספיק בזה…
אבל תזכרי-
הכל בא מאהבה ואכפתיות…
כתבת שאין לך חברה שתעשה את זה? אז אני מוכנה להיות החברה הזו. לבוא אלייך, להתיישב לידך על הספסל בלי לבדוק האם הצבע טרי, להניח לך יד על הכתף ולהגיד לך: "גם אם קשה לך, ילדה, את נשמה אלוקית. ושווה הרבה יותר ממיליון דולר 😍"
'אני מבינה אותך' זה המעט שבכל זאת אני כן יכולה לעשות ממקומי כחברה, כשהידיים שלי כבולות ואין לי איך לעזור לך באופן מעשי חוץ מלנסות להבין אותך. להרגיש אותך.
'הכל בסדר' זה המשפט היחיד שדרכו אני יכולה להרגיע אותך כרגע, וכן, נכון שהוא חצי-הדחקה וכל כולו לא אמין כי כלום לא בסדר. הוא לאו דווקא מבטא מציאות קיימת, אלא בעיקר ציפיה. סוג של איחול כזה, 'הכל בסדר'. הכל יהיה בסדר.
'את בסדר?' זו הדרך שלי לומר, במילים אחרות: 'אני דואגת לך, חברה. מה איתך?'. זו הדרך שלי לברר מה איתך בזהירות ובטקט, עד כמה שאפשר, ובלי לחטט במקומות לא-לי או להידחף בגסות לעניינים הפרטיים שלך בניגוד לרצון שלך. זו הדרך שלי לבטא בעדינות 'הי, אני כאן אם את צריכה. רוצה לשתף?'
'מה את עצבנית' זה משפט שיוצא לי כשאני בעצמי עצבנית, או לחילופין שקועה בעצמי מדי בשביל לקלוט שעובר עלייך משהו. ואני מתנצלת עליו, באמת.
מותר לך להיות עצבנית, יש לך הכי לגיטימציה שיש בשביל להתעצבן. הכל בסדר.
להשוות את הקושי – באמת לא נחמד שאני עושה ככה. את צודקת.
רק… לפעמים זו הדרך היחידה שאני מצליחה להתמודד בה עם כל מה שאת מספרת לי…
זה קשה ודורש, להיות חברה תומכת. ולא תמיד אני מצליחה בזה. וכן, גם לי יש טעויות, גם אני לא יודעת מה לומר לפעמים. זו לא אשמתך, אבל גם לא ממש אשמתי…
סליחה אם אני מזדעזעת מהפסימיות שלך לפעמים. זה פשוט כי התחושות שאת חווה הן עוצמתיות כל כך, וכשאת מבטאת אותן במילים זה גורם לי להילחץ קצת. אני מבינה שאת צריכה להניח להן להתבטא, זה חשוב, אבל… כשכל התחושות האלה, הפסימיות בהגזמה, מתנקזות אלי, ובצורה כזו עוצמתית – זה קשה לי…
אז אני מזדעזעת, לפעמים. כי אני לא ממש יודעת איך להגיב לזה, וקשה לי אולי להכיל את זה.
(כל אחת יכולה בהחלט להקדיש את הנ"ל לעצמה, כביכול חברה שלה היא זו שכתבה את זה)
את חמודית מאוד. שתדעי.
נהנתי מהתגובה, תודה!
וואיי כתבת אתזה מושלםם!!
זה ממש נכון!!!
וואיי כתבת אתזה מושלםם!!
זה ממש נכון!!!
וואי צודקת לחלוטין
הבעת את זה ממש נכון
ובאמת שיש לזה תורה שלמה איך מדברים ברגישות עם אנשים שעצובים ומביעים את הרגשות שלהם מולך
"אני מבינה אותך" דווקא זה דבר שכן חשוב לומר כי גם אם את לא הבנת אותה, את איתה ויש לך כוונה טובה לעזור.
כדאי גם לנסות לברר עוד פרטים ולשאול "אז איך הרגשת? היית פגועה?, נכון זה באמת לא נעים…" כאלה מילים מאוד יכולות לעודד בת שרוצה לפרוק על מישהי.
ואם מישהי פונה אלייך ואת לא אוהבת את איך שהיא מדברת איתך את יכולה בהחלט להגיד לה בעדינות "תודה אבל אני רוצה עכשיו להיות לבד…"
שמחה עם עזרתי לך❤❤