סיפורון שכתבתי

זו פעם ראשונה. אשמח לתגובות:)
הם הגיעו הביתה. אורי פלט נשיפת הקלה. לפחות לא חם פה כמו בחוץ. אבל זו האחרונה נגדעה באיבה כשנזכר במצבו. והפכה לאנחה כשחש את היובש מטפס בגרונו.
אורי פנה ישר לחדר. "לא באמת יש לי חשק לעבור עכשיו במטבח" חשב לעצמו. אבל הרעש שהקים אלי אחיו הגדול בשעה שפתח את המקרר, מזג לעצמו כוס מים קרירים ברך בקול ושתה, עדיין הגיע לאוזניו, צובט את ליבו ואת גרונו הניחר.

הוא נשכב על המיטה. מהרהר במצבו העגום. דמעות בצבצו בקצה עיניו התכולות. "איך אני בכלל אצליח להחזיק מעמד עד סוף שנה? אני יכול למות!" לחש קול אחד קטן מקירות ליבו. "לא יכול להיות." פסק קול אחר, " ממצוות לא מתים. אף פעם."

לקול הראשון היה מה להזכיר בנוגע לכמה דמויות שמתו על קידוש השם, אחרי שקיימו מצוות, אבל אורי השתיק אותו. גם ככה מספיק כואב לו הראש. לא באמת יש לו כוח לשני קולות צווחניים שיהדהדו לו במוח.

הוא ניסה לקום, וגילה שהתקרה ממש מסתובבת. וגם הרצפה. "זו כנראה סחרחורת." אמר לעצמו, "הרגשתי את זה פעם אחרי שהסתובבתי מלאן בקרוסלה. אבל עכשיו לא הסתובבתי בכלל. מוזר." הוא נשכב על המיטה בחזרה. רגשות האשמה מציפים אותו שוב. "למה בכלל הייתי צריך לאכול כל כך הרבה ענבים??? לא יכולתי להתאפק קצת?? עכשיו אני אהיה צמא עד סוף השנה בגלל הענבים האלה!!" הדמעות החצופות הופיעו שוב. הפעם הוא לא ניסה לעצור אותן. גם אם רצה, לא יכול היה. טיפת כוח לא נשארה בו. הוא הרגיש מוזר. הכל הסתובב סביבו. ואז, חושך.

אור חזק. חזק מדי. זה היה הדבר הראשון שראה. הוא רצה לבקש שיכבו את האור, אבל אז שם לב שאמא עומדת לידו, מסתכלת עליו במבט דואג, ומשהו מוזר מחובר ליד שלו.
"מה יש לי ביד?" הקול שלו היה חלש נורא, והמילים יצאו בקושי.
"אורי! אורי שלי!" אמא דיברה קצת בקול. "איך אתה מרגיש מותק?" רוצה לשתות? אתה התייבשת חמוד. לא שתית הרבה זמן. למה מותק? לא היית צמא? מה שיש לך ביד זה אינפוזיה. היא מחדירה לך נוזלים. אם היית שותה בזמן זה לא היה קורה.. איך אתה מרגיש אורילה?"

אמא דיברה מהר. אבל הוא לא הקשיב. בבת אחת הוא נזכר. כן הוא צמא. אבל הוא לא יכול לשתות. רגע, מה? מה אמא אמרה? מכניסים לי נוזלים לתוך היד? זה אסור!! אסור! הם לא יודעים מזה!!!
"מה אורי, מה אסור?" אמא לא הבינה. " מה קרה? למה נבהלת כל כך??

"אמא.." אורי קרקר בקושי "תגידי להם שיוציאו את האינפוזיה.. זה.. זה.. א…סור.." הוא הוציא את המילים האחרונות בקושי רב. "למה אסור מותק שלי? אתה חייב את זה!! חסר לך נוזלים!! תסביר לי אורי. לאט. מההתחלה. אני מקשיבה."
"אתמול, בצהריים, אני אכלתי המון ענבים. הכי הרבה.."
"כן אני זוכרת." ענתה אמא "אבל מה הקשר?"
" רותי כעסה עלי… ואז בסוף היא אמרה לי שאם אני אמשיך לאכול יצמח לי עץ של ענבים בתוך הבטן. אבל אני לא הקשבתי לה והמשכתי לאכול.. ואז היא אמרה שכנראה יש לי כבר כרם שלם של ענבים בתוך הבטן.. הבנת אמא?"
לא. היא ממש לא הבינה. "מה הקשר לאינפוזיה אורי מותק?" היא שאלה
"אסור לי לשתות אמא! זאת שנת שמיטה! אם אני אשתה אני אשקה את הכרם!! אסור…"