סודות לפסטי מנצח

הלקחים שלי

היי לכולן, היתה שאלה רצינית ביותר ב"שאלת היום" ורציתי להגיב עליה. השאלה היתה – "מה דעתך על פסטי?" אני לא מתכננת לשכנע את הבנות שהעדיפו לימודים שעדיף פסטי וכן לא להיפך. על טעם וריח אין להתווכח. אני רוצה לשתף אתכן בלקחים שלי מהפסטי כדי שתהיה לכן תקופה יפה, יותר ממני.
התקופה של הפסטי יכולה להיות הכי חווייתית ולצערי היא יכולה להיות בדיוק הכי לא חווייתית.

ברשותכן, נעשה את זה ברשימה:

א. לעשות רשימת ציפיות:
להגדיר לעצמך בדף בצורה מסודרת מה סדר העדיפויות של התפקידים שתרצי לקחת על עצמך. כשעושים רשימה כזאת זה בעצם כמו – "דע לפני מי אתה עומד" וההתנהלות שבאה לאחר מכן בהתאם.
(הערת צד: מומלץ בכללי גם לעשות בתחילת י"ב עם כל התפקידים שיש בשנה הזאת..) אם בוער לך להציג יותר מלאמן ריקוד תרשמי לך את זה ב ע נ ק ! ותגידי לעצמך – אני אעשה את מירב המאמצים כדי שאציג!! אם זה אומר להתאמן הרבה לפני האודישנים, לבקש מהבמאית.. להתפלל וכו' וכו'. העיקר להגשים את הציפייה הראשונה שלי. אם זה לא הולך – ויתכן שכך, אז לעבור להגשים את הציפייה השניה – לאמן ריקוד – לכי על זה! תצוותי עם חברות ועופו על זה! ואם איכשהו גם זה לא מסתדר – תעברי לציפייה השלישית. שנגיד זה תפאורה ועיצוב במה. פשוט לא לוותר ולעבור על כל דבר מהרשימה עד שלפחות משהו אחד תצליחי להגשים וככה אפשר להרגיש סיפוק. חשוב לציין: יש בנות שלוקחות אובר אחריות. תחשבו גם על האחרות וגם על עצמכן. תנו גם לעצמכן פחות מקומות של שליטה. לא יזיק לאף אחת.

ב. לקחת הכל בעירבון מוגבל:
לדעת לזרום, להקשיב, לפרגן, לעודד, לשמוח ולשמח:) לא קיבלת את התפקיד שחשקה בו נפשך? תזרמי עם מה שכן נתנו לך. תפרגני לחברה שקיבלה את התפקיד שחלמת עליו.. תעודדי את החברה שמגמגמת את התפקיד שלה… הסתפקי במועט. ותשמחי בו כאילו זה ההההתפקיד שרצית. תעשי אותו הכי טוב שאת יכולה ועוד יפרגנו לך על זה. מנסיון.

ג. לא להתנגש בצוות בית הספר:
נקודה. אודה ולא אבוש, אבל היו לי כל מיני קטעים עם ההנהלה שהייתי מעדיפה למחוק אותם לגמרייי!!! זה לא שווה את זה! אל תכנסו בצוות על רקע הפסטי.. זה סתם רע. מה שבית הספר אומר בקטע הזה – זה קודש ואין על מה להתווכח איתם. (אחרי הכל פסטי מייצג את בית הספר ולכן חשוב לו להיראות חסידי, צנוע וכו'…)

ד. פסטי הוא בעיקר בשביל הכיף:
אז כשאת מאמנת ריקוד אין עניין לצרוח / לצעוק /  להילחם /  לאיים / להרביץ…  חח סתם.. פשוט צריך לזכור שהדרך והחוויה היא העיקר ולאו דווקא התוצר הסופי – הפסטי. אני עד היום זוכרת את המאמנות של הריקודים שלי ואני נזכרת בזיכרונות הנעימים שהן דאגו להשאיר לנו… שחקניות משמעותיות שהפגינו יחס חם ואהדה לבית ספר (ולי בפרט) הקסימו את התקופה למושלמת!

ה. תנצלו את התקופה:
בתור יודבתיות תעשו כיף ביחד. גם ככה השנה עוד מעט נגמרת וכל אחת יוצאת לדרכה. צאו להליכה ביחד, למסעדה, לקניות.. זו תקופה בלי מבחנים

ו. וכלל הכי חשוב!
מייד אחרי הפסטי שבו כל השכבה באיזה מסעדה או משהו ותחליפו חוויות ורשמים מהפסטי. זה מאוד חשוב ומגבש!!!

זהו. תהנו לכן ותזכרו מהתקופה הזאת רק את הדברים הטובים!