איפה היא???
ערב חג,
דקות אחרונות לפני הדלקת נרות.
חברה שולחת לי הודעה, "פסח כשר ושמח"
אני מחייכת לעצמי, הרי בעוד כמה אני עומדת לפגוש אותה בבית המקדש…
החג נכנס,
מדליקה נרות, מחושמלת.
הנה, ממש עוד רגע אני שומעת תקיעת שופר..
ערבית של חג, האווירה מרוממת.
הסדר מתחיל.
קדש, ורחץ… מגיד
"עבדים היינו לפרעה במצריים… ויוציאנו ה' אלוקינו משם.."
מבקשת,
ה', גם עכשיו אנחנו עבדים, עבדים ליצר הרע, לתאוות שלנו, ולא אני לא אכתוב את השם של הלוידעת מה הזה כי נמאס לי ממנו סופית!
בבקשה ה', גם אנחנו צריכים גאולה! עכשיו!!! הרגע!!!
נו…..
איפה היא???
בשולחן עורך אני מתחילה לאבד את זה,
מנסה לחפות על האכזבה הנוראית בהפרחת בדיחות וצחוקים עם אחיי שמתלהבים מהמצברוח הטוב שנחת עליי בפתאומיות
אבל מבפנים..
אני אכולת אכזבה, תסכול, ו…. כן, גם כעס.
כולם אומרים הגאולה מגיעה, הרגעים האחרונים של הגלות, זהו עכשיו זה סופייי!
ו — כלום.
נמאס לי!
בצפון אני מבקשת לפתוח את הדלת, רוצה לצעוק את כל השאלות לאליהו הנביא.
אחים שלי מלווים אותי, רועדים מפחד, שיהיו בריאים
אני מוצאת את עצמי מגחכת בלבי,
הם באמת חושבים שהם הולכים לראות אותו?
אני פותחת את הדלת באדישות,
"אתם רואים משהו?" מוציאה במילים האלו את כל התסכול.
אחותי ראתה זיקית על הקיר (איך היא הגיעה לשם למען ה'??), החליטה שזה סוג של התגלות… התרגשה.
בכל המשך הערב צחקתי עם אחיות שלי…
אבל כשפרשנו "לישון", לפני שנכנסתי לחדר,
אמא שלי נגשת אליי, שואלת אותי "מה קרה לך? היית שקטה היום"
אני בוהה בה
תמיד ידעתי שאני שחקנית גרועה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
28 תגובות
אחד משלוש עשר עיקרי אמונה.
"ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכלמיום שיבוא"
ממש כמו בסיפור של הבן שחיכה לאמא שלו כל יום בתחנת רכבת.
כי אמא הבטיחה.
זה שזה עוד לא קרה דווקא מראה עד כמה זה קרוב מתמיד!
מלא בהצלחה להחזיק באמונה.
ושנזכה שעוד לפני שהתגובה תעלה.
תגידי שהיתה שווה האמונה.
כתבת מהמם!
אבל גם לפני מאתיים וחמש מאות ואלפיים שנה אמרו את אותו דבר, ועברו מאז כמה מאות שנים. מי ערב שאת המשל הזה לא יספרו גם בעוד מאתיים שנה??
אני באמת מאמינה שאם הרבי אמר שדורנו הוא דור הגאולה, אז בדורנו תבוא הגאולה.
אבל… השכל שלי אומר לפעמים גם אחרת☹️
אני הרגשתי בדיוק כמוך,הייתי בטוחה שכשנפתח את הדלת אליהו הנביא יעמוד שם מלאך ה',נשמע מדומיין.
גם אני רצתי לדלת?
דווקא בחג רציתי מאוד שזה יבוא,מבאס..
אוףף כנל
הייתי בטוחה שלפחות בחודש ניסןן
וזה לא קרה
ואוו בול אני?
כתבתי על זה גם פוסט אבל הוא עוד לא עלה…
איך התבאסתי כשלא ראיתי את אליהו הנביא בדלת אני פשוט לא יכולה לתאר לך. והאמת שאני מנחשת שאת מבינה לבד…
משיח נאוו!!
במביי איזה כיףף
מחכה לפוסט שלךך
תודה יעל!!
כייף לשמוע?
כתבתי עוד כמה פוסטים והעלתי חוץ ממנו מקווה שיתפרסם בקרוב…
במבי את מזכירה לי את בוגי. יש קשר?
יואו ממש לא!!
אני הייתי שהיא הייתה ואין קשרר
חח חושבת בקול עד כדי כך???
האמת שלא…
אני דווקא הייתי בליל הסדר יותר בהירורים אחרים (רחמנא לצלן)
כל שנה אנחנו עשים ליל הסדר גדול למלא מקורבים יושבים מס' ימים קודם להכין את האוכל, לחלק מצות, להכין הכל ליל סדר גדול ורציני
והשנה?? השנה עשינו פעם ראשונה בחיינו ליל סדר בבית, ליל סדר קטן, פשוט רק האחים הגיסים האחיינים (שהם לא כמות כ"כ גדולה) אז חילקנו מצות לכל העיר אבל… הפעולות שלנו היו הרבה פחות משנה שעברה.
אז למה שדווקא בליל הסדר השנה נזכה ל'החישנה' ותבוא הגאולה?
אני יודעת שמחשבות אלו הם מחשבות אסורות ולכל מחשבה שחשבתי יש לי 1000 סיבות למה כן אבל אלו היו מחשבותיי בליל הסדר…
הגזמת….
את יודעת מה עשיתם?? (כמו הרבה שלוחים בכל העולם)
במקום להביא יהודים לחג,
הבאתם את החד אליהם!!! הכנסתם את החג אל תוך הבית שלהם!!!
הרבה יהודים למדו השנה שיהדות זה לא רק בית כנסת…
שזה אפשרי גם בבית! את יודעת איזה מיוחד זה???
הכי 'אחישנה' שיש!!!!!!!
אבל עדיין ישם הרבה יהודיים יקרים שבליל סדר ציבורי היו משתתפים וכשזה דורש מהם בעצמם הם לא עושים…
ואני חושבת שהם הרוב (לפחות אצילנו)
יאו גם אני הייתי בטוחה שמשיח הולך להגיע כל הזמן אומרים שהוא בא ואיזה יום יותר מתאים מהיום שכבר נגאלנו פעם אחת? ובסוף הוא לא בא? אבל צריך להאמין כל רגע שהוא בא…
משיח נאו!!
יואו מזדהההה
בסוף סעודת משיח שפשפתי את עצמי לוודא שאנחנו עדיין בגלות, וזה היה גלות.. הזויי ?
פשוט לא הגיוניי
וואי. ככ אני.
הרגשתי בליל הסדר ככ התעלות, ודריכות שזה יבוא.
ולא. זה לא קרה. ועבר חודש. חודש!!
איך עדיין?? איך המשיח עוד לא בא??
האכזבה קשה ברמות בלתי מתוארות,
אבל צריך להמשיך לצפות ולקוות למרות שזה קשה.
כי זה יקרה!!
בנוווות!! היום זה קורה!!
תתכוננו!!??
חחח זו מסקנה שלי, שחקנית גרועה…
אם זה מנחם אותך שאת לא היחידה
את כותבת מהמם, אהבתי צדיקה
בואי נאמר שאם היית חברה שלי והיית מכירה אותי זה לא מה שהייתי מגיבה..
הייתי מעודדת, מסבירה, ומשכנעת,
שרק צריך סבלנות ואמונה..
אבל לומר את האמת?
כל כך קשה לי בעצמי ..
צייפיה עם אכזבה שמעורבבת עם קצת כעס.
איך? איך למענהשם?
אתה אבא שלנו, למה אתה נותן לנו לסבול כלכך?! דיייי כבר סבלנו מספיקקק !
לא רוצים לחזור שוב לשגרה! די נמאס כבר
אנחנו בובות שאפשר לשחק בנו??
די כבר שבענו די מהגלות הזאתתת!!!!!!
סליחה על ההתקפה.
לפני מי את מתנצלת?
מתוקה
כלכך אני!!
אני ואח שלי יצאנו לחפש את אליהו הנביא, פתחנו את הדלת והוא היה שםםםםם.
חזרנו לסלון ואמרנו הנה אליהו הנביא הנה הוא ליד הדלת הראשיתתתת.
מה, זה שלא ראינו אותו זה לא אומר שהוא לא היה שם.
איזה פסח היה ואוו.
השנה, פשוט הרגשתי. כל-כך הרבה דברים חדשים, כל-כך הרבה סיבות טובות לקב"ה להביא את הגאולה דווקא עכשיו, היום, הרגע. ואז, אחרי ליל הסדר, התנפצה הבועה ונחתתי לחיים הגלותיים הרגילים. בשביעי של פסח עוד הרגשתי טעימות מהאמונה. חזקה שהייתה לי, אבל אחרי פסח, נאדה. אני כביכול מחכה לו. אבל לא מרגישה שהוא באמת יכול לבוא בכל רגע… אוףף בקיצור, די הזדהיתי איתך..
וואי מסתבר שכולם היו באותה תחושה בליל הסדר. היינו פשוט בטוחים שבחג הראשון נמצא את עצמינו בירושלים!! איזה אכזבה זאת הייתה כשזה לא קרה…
ואוו את כותבת מהמם איך באלי להכיר אותך.
אוי בוחרת נכון את ממש מתוקה!