למה אתם מקשים עליי יותר?
אני כותבת עכשיו משהו שמציק לי מוזר לי לכתוב אותו כי לא כתבתי עליו אפילו לעצמי.
נמאס לי!
נמאס לי מהמשפחה שלי!
ב"ה אין על מה להתלונן, יש לי משפחה חסידית, שלמה, הכל בסדר.
רק הבעיה היא איתי, אני לא בסדר.
אני מודעת לזה שאני פחות עם המשפחה למרות שזה נדרש כי אני בכורה.
אני כמעט לא מראה את עצמי לאחרונה בבית ואפשר לשכוח מלבקש ממני עזרה.
זה מה שקשה לי ולמרות הקושי להשלים עם זה לצערי אני לא מושלמת וזו הנקודה שקשה לי בה..
אני מבינה את המשפחה שלי,
רואים את הבת הבכורה מסתגרת בחדר עם המבצעים שלה, העניינים שלה, הפלאפון..
אפשר להבין שזה לא נעים.
אפשר להבין את הכעס והאכזבה.
אבל מה שאני לא מבינה זה את הדיבורים..
זה לא רק בגלל שאני אוהבת שרואים אותי כבת חסידית שהכל כמעט מושלם אצלה.
אולי אני רגישה מידי אבל זה פוגע בי.
זה פוגע בי שההורים שלי צועקים עלי מול האחים שלי.
שאמא שלי כועסת עלי שאני לא עושה כלום,
שאבא שלי שואל אותי "אז מה שווה כל ההתוועדויות והמבצעים שלך אם המידות שלך כאלו?"
ואני חשה את המבטים, האוזניים, של האחים שלי ונשרפת מפנים רק מהמחשבה על מה שיקרה אחר כך..
כי מה שקורה זה שיש לי אחים חסרי טקט שברגע שמשהו לא מוצא חן בעיניהם הם יגידו לי בפנים את המשפטים המקטינים והדורסים האלה.
אני יודעת שיש שותפות מקסימות שיציעו לי לדבר איתם על זה אבל כבר ניסיתי כמה פעמים ומה שקיבלתי זה משהו כמו:
"הכבוד שלך זה מה שחשוב לך? קודם כל תכבדי אותנו!"
אני יודעת שאני לא בסדר הרבה פעמים.
אבל אני פשוט לא מסוגלת להתאפק באותם רגעים והכל מתלקח..
ואחרי זה מניחים לי חיצים בלב כשאני מטה אוזן לאזכור שמי בשיחת טלפון של אמא שלי עם חברה והמשפט הוא:
"אה, מקושרת.. אי אפשר לצפות ממנה לכלום, חיה בעולם משלה.."
והיום אחותי באה אליי בהכרזה "חגיגית" אחרי שיחה ראשונה עם חברה חדשה ומספרת לי שהיא כבר סיפרה לחברה שלה שיש לה אחות עצלנית ואז גם הבנתי למה שמעתי אותה אומרת "קוראים לה מקושרת" אז יופי! החברה שלה גם יודעת את השם שלי! ממש נחמד..
אני בטח נשמעת רעה ושופטת אותם וכאילו אני מושלמת שלא אומרת כלום לחברות שלי
אבל אני אומרת רק כשאני מתפוצצת לגמרי כשאחותי מפריעה לי וגם לא אומרת שם ואני גם מבינה שזה לא יפה ומשתדלת כמה שפחות!)..
אבל פשוט קשה לי!
אני לא יכולה יותר!
ולא רק שאין לי הבנה (שלא מגיעה לי)
אלא שהם עושים את המצב יותר גרוע!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
54 תגובות
יאו כואב
בהצלחה אהובה!!❤
תודה!❤️
מקושרת אני אוהבת אותך!!!??
אני יגיד לך מה אני חושבת ואני מקווה שזה יעזור לך.
ההורים שלך רואים בך בת בכורה וכנראה שהם תלו בך די הרבה ציפיות בתור כזאת… הם ראו אותך בדרך שהם היו רוצים שתלכי וכגודל הציפיה כך גדול האכזבה…
נכון בת לא חייבת ללכת בדיוק איך איך וכמה שההורים שלה רוצים אבל אני מנסה להעביר לך את האכזבה שלהם ואז היא כנראה יוצאת עלייך…
אני לא הכי יודעת איך לעזור לך אבל אני חושבת שאולי אם את מסוגלת תקחי פעם ביום שאת הכי משתדלת לעשות מה שהם רוצים ובשמחה.
אני ממש מקווה בשבילך שהכל ישתפר!!
בהצלחה מתוקה!!??
זה לא שאני לא הולכת בדרך שלהם,
זה שקצת קשה לי להיות כמו שהם מצפים,
נכון שזה לא הכי נכון לא לעזור בבית,
ולהיות בעיקר עם עצמי ופחות עם המשפחה,
אבל זה מה שאני מרגישה ברגעים האלו..
מקווה שאצליח.
תודה! ❤️
אבל תזכרי, שבסופו של דבר מה שנשאר לך לחיים- זה רק המשפחה
החברות נעלמות מתישהו
תתחילי להוכיח לאחים שלך שאת לא עצלנית, ובשביל זה את צריכה להפסיק להיות עצלנית..
הצלוחעסס
תודה,
אבל זה לא קל כמו שזה אולי נשמע,
אם זה היה לי קל הייתי עושה את זה..
לפעמים כמה שלא יבקשו ממני הרבה
זה ירגיש לי מחניק.
ואי נשמה תקשיבי אני מכירה את זה כלכך מקרוב!!!!
ואני לקחתי מסקנה בכל הקרונה הזאת שבבית בקושי עזרתי, כל היום במבצעים וכולם אומרים קלאק חסידית עדיף עזרה בבית מאשר מבצעים וכאלה. אז באמת ב"ה יש לנו את זכות השתיקה שלא לענות להם ולא להתיחס כי אז הם ממשיכים ,ודבר שני לנסות לגשת לאחד ההורים ולהגיד להם שלא בסדר מה שהאחים אומרים ואתם ההורים ותעשו עם זה משו בצורה יפה כמובן!
וגם תזכרי שלא נשאר בבית לנצח כי מתחתנים עוד כמה שנים ויאלה עפים מהבית…זה בהתחלה מזה קשה שלא להעלב מזה ..אבל שתתרגלי זה לא יוזיז לך והם יצאו החסרי רגישות בסיפור!בהצלחחחהה תעדכני איך הולך!
וכרמובן נסי לעזור קצת יותר למרות כל העיסוקים..
כל הייסורים זה לפעמים גם בריחה מלעזור..
לא יודעת בדיוק למה אבל זה המצב.
אבל ההורים שלי לא מתחשבים בכבוד שלי
במקרים האלה..
באמת אני צריכה לנסות לשתוק כשזה קורה.
תודה ❤️
שיהיה בהצלחה לכל הבנות שבמצב הזה!
ואוו לא נחמד בכלל, גם אני בכורה, וגם אני בקושי עושה משהו, שזה אומר חיה בעולם משלי.
אבל אני באמת משתדלת לעזור מתי שאני יכולה, כי באמת להורים קשה לעשות הכל לבד, וחוץ מיזה הקב"ה בחר בי להיות בת בכורה, זה אומר שאין אף אחד אחר שהיה יכול להיות בכור או בכורה במשפחה שלי, כי רק אני הייתי מתאימה לתפקיד הזה, ורק לי יש את הכוחות בשביל למלא את התפקיד.
תחפשי משהו קבוע שתעזרי בבית, בלי שיגידו לך, ככה יראו שאת עושה משהו, ובמילא יורידו מינונים של המשפטים הדוקרים שיורים לעברך.
ויש סיכוי שאפילו יתחילו להעריך אותך ואת מה שאת עושה.
אל תקחי ללב,חבל, אנחנו לא יכולים לשלוט על מה שיגידו לנו, אבל בהחלט יכולות לשלוט אל מה שאנחנו נגיד לאחרים.
בהצלחה??
תודה! ❤️ ?
תגובה מהממת ומעודדת
שבאמת אשתדל ליישם בפועל.
קצת קשה כל עוד ממש לא מעודדים
אותי אלא רק מורידים אותי ואת המוטיבציה
שלי..
וואו תאמת הכותרת בהתחלה זיעזעה אותי.
המשפחה היא היחידה שהולכת איתך לכל החיים איך נמאס לך ממנה?!
וואו אבל את נשמעת ככ בוגרת איך שמצד אחד את מבינה את המשפחה שלך למרות שאת כל כך עצבנית עליהם את מהממת !!
לדעתי זה יעבור בסוף זה עיניין של זמן יהיו לך זמן שתיהיי פחות עסוקה ותוכלי יותר לעזור בבית ולהיות עם המשפחה ויעריכו אותך על זה!
אני בטוחה שגם עכשיו מעריכים אותך אבל בגלל שאת הבת הבכורה מצפים ממך ליותר וזה באמת לא נעים ומתסכל:(
ומגיע לך את ההבנה הכי מובנת בעולם!! אל תגידי שלא מגיעה לךך!!
וזה טוב שאת פורקת פה זה ממש עוזר אני מקווה בשבילך שיהיה לך רק טוב ושזה יעבור כמה שיותר מהר ❤
כתבתי את זה אחרי עוד מקרה שהיה סוג של קש ששבר את גב הגמל..
זה לא שאני מאוד עסוקה,
זה שקשה לי לעזור.
אני לא יודעת איך להסביר את עצמי
ובאמת אין לי אפילו תירוצים.
הרגשתי שאני חייבת לפרוק את זה
כי זה קשה לי כשאין לי הבנה ולפעמים גם לא
מעצמי.
לא קשה להבין משפחה שהבת הבכורה שלה
מתבדלת ממנה ולא עושה כלום כולל
בימים מסויימים לומר מילה לאחותה..
וואו. מקושרת.
כואב לי.
דבר ראשון אני מבינה אותך לגמרי!
זה מצב שלא קורה רק אצלך (תהיי בטוחה בזה)
הדבר השני הוא שבאמת אין אנשים מושלמים. מה שכן אנחנו צריכים להכיר במעלות שלנו ולהיות שלמים עם עצמנו. בדרך שלנו, בהתנהגות שלנו.- שזה הדבר הנכון באמת והחשוב!
אני חושבת שמה שאת עושה עכשיו זה סוג של 'לברוח מהמציאות'.. לא?
הייתי מציעה לך לעשות עם עצמך חשבון נפש קטן (אפשר עם משפיעה, יכולה לעזור), תשאלי את עצמך מה הדבר החשוב באמת, מה את מצפה מעצמך, איזה דבר קטן (לפחות) את יכוחה לתת מעצמך למשפחה שלך..
ותגיעי למסקנות, ותביני מה את עושה בהמשך…
בהצלחה ענקית! אוהבת אותך❣
את צודקת..
עשיתי,
עוד לפני שכתבתי את זה.. ?
כמו שרואים פה זה לא עזר.
אני פשוט לא מצליחה.
וגם אם עשיתי איזה משהו
תמיד אני הורסת אחר כך במשהו אחר
או באיזה פרצוף שעשיתי בטעות
או שצפוי שאעשה (כראוי לבת המאכזבת..).
תודה ?
אני לי מה להגיד לך חוץ מזה שאני מבינה אותך מאוד!וכואב לי מה שאת מרגישה.❤
תודה ❤️
יאו אני מבינה אותך מאחלת לך שזה השתנה בקרוב בעז"ה ?
תודה ❤️
הלוואי!
כואבבבבבב
בהחלט.
מקושרת אוהבת אותךךך!!
בהצלחהההה לךך
מאמינה בך!!
?
תודה ?
אוף מקושרת? שוב כואב לי לקרוא פוסט שלך!
פליז תשדלי בשבילי לעשות פוסט שמח??
באמת שזה ישמח אותי!!!
אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותך מלא? –
(כמה שזה אפשרי בוירטואלי)
ולפעמים אפילו חושבת עליך?
באמת שאת בין הילדות שהכי נגעו בי באתר!
ממש כואב לי לקרוא את מה שכתבת..
ובאמת שאני במקומך הייתי ממש נפגעת וזה מובן ומותר שיהיה קשיים..
אבל שתדעי שאני הרגשתי את ה"נמאס לי"
לא רק על המשפחה אלא גם לפעמים על חברות שקשה איתם,
על הסביבה,ובכללי על החיים הקשים האלה
וכל ההתמודדיות שאני חווה..והכי את ה"נמאס לי" מעצמי כי זה
שאני לא מסתדרת זה בגלל שאני לא יוצלחית,לא שווה,מלאת חסרונות,ומי בכלל צריך אותי פה…ולכן ממש הזדהתי איתך!
ואפילו גם לי היה מחשבות מציקות חלק אין לי מושג
איך הם עלו לי בראש..
אם הייתי כמו הילדה הזאת והזאת…
אם היו לי הורים כמו אלה ואלה..
ולמה אני לא מסוגלת לעזור בשמחה כשצריך??
אמא שלי לא באמת דורשת ממני עולם ומלואו רק קצת עזרה למה כל הזמן אני מתמרמרת וכעוסה??
(אצלי ב"ה למרות הכל תמיד ההורים שלי
היו מאפשרים לי ורוצים שאני יהיה בהתוועדויות
ויעשה מבצעים וכמה שיותר וממש עודדו אותי!
וב"ה בקורונה אמא שלי רק שמחה שעשיתי את כל הדברים האלו
ושב"ה אני ילדה חסידית ולא מנצלת את
האינטרנט לדברים גרועים ח"ו וכו וכו'-אני לא כותבת את זה במטרה שיצבוט לך בלב שלך זה לא ככה אלא לתת לך דוגמא לנקודה טובה שמצאתי שבאמת חפשתי את הדברים הטובים שמסביבי)
ועכשיו אחרי שעברתי תהליך פנימי עם עצמי
במשך כמה חודשים טובים..הגעתי למסקנה שאני פה בעולם הזה
לא כדי לחפש ולראות כמה "הדשא של השני ירוק יותר" וכמה אצל כולם הכל הולך טוב-(מה גם שזה לא נכון כל אחד מחפש מה טוב אצל השני יותר מאצלו והוא לא יודע שהשני מחפש בדיוק את אותו דבר,כי בתכל'ס אף אחד לא מושלם וגם אלה שמבחוץ נראים המשפחה הכי מושלמת אי אפשר לדעת מה הולך אצלם מבפנים)
אלא אני צריכה לדעת שזה נולדתי לעולם בזמן הזה והזה..
במשפחה הזאתי והזאתי…בעיר פלונית וכו וכו' זה לא מקרה ובטח שזאת לא טעות..זאת השגחה פרטית שהקב"ה יתכוון בדיוק לזה כל אחד מאיתנו נולד במקום ובזמן הנכון,והעיקר למשפחה הנכונה..ולכן אחר כך גיליתי איזה הורים מדהימים יש לי,שבאמת רוצים בטובתי ועושים למעני הכל גם אם זה לא נראה ככה.. ושבשום מצב לא הייתי רוצה להחליף את ההורים שלי למרות כל הקשיים.. רק בזכותם (וכמובן בזכות הרבי והקב"ה) אני נמצאת איפה שאני היום!הקב"ה ידע שההורים שלך ורק הם יכולים לגדל אותך בצורה הטובה ביותר שכך תוכלי למלא את המטרה שלך בעולם..
זה לא סותר את הקשיים והאתגרים שיש במשפחה ואת זה שלא תמיד מסכימים עם ההורים על הכל( ולפעמים בצדק) להיפך זה רק
מסתדר ככה יותר ככל שיש לך יותר קשיים את תצאי אדם יותר מחושל,יותר חזקה,יותר גיבורה,מלאת כוחות לקיים את המטרה בעולפם ואם הקב"ה נתן לך את הנסיון הקשה והשורף של המון קטעים קשים עם המשפחה זה רק בגלל שאת מסוגלת לזה..
את גיבורה,את מדהימה ,אם באמת תרצי את תתגברי על כל הקשיים האלו! ולפי איך שאת נשמעת לא פלא שאת באמת כזאת!
ואני רוצה לתת לך עצה קטנה לסיום?
אם את באמת תשני את החשיבה שלך ותחפשי את הנקודות הטובות במשפחה,את תביני שההורים שלך באמת באמת אוהבים אותך ורוצים בטובתך גם אם לא עושים את זה בדרך הנכונה וזה פוגע בך..תחשבי כמה השקיעו בך מאז שנולדת,בפרט שאת הילדה הבכורה תחשבי כמה שמחה ואושר הבאת להם ודווקא בגלל שאת בכורה הם מצפים ממך ליותר מכל שאר האחים והאחיות,ובטח בקטע של עזרה..(אני מבינה אותך לגמרי גם כי גם לי קשה לעזור? אבל ב"ה לאט לאט אני מקדמת בקטע) ואת סוג של מנפצת להם את הזכוכית בפרצוף ולא מספקת להם בדיוק את מה שהם מצפים…נכון שאת יכולה לחשוב שהם יגידו תודה שאני ילדה חסידית קודם כל זה הדבר הכי חשוב וזה קשה שלא מעריכים את זה..והם במקום זה רק מתלוננים עלי..אז זאת מחשבה לגיטימית לגמרי וזה גם נכון.. אבל למרות הכל הם ההורים שלך ואת לא יכולה לשנות אותם ומה שבאמת ירגיע אותך זה להיכנס בדמיון לנעליים שלהם לנסות להבין אותם שבתור ילדה בכורה מוצדק שהם מצפים ממך לעזרה ,יכול להיות שהם לפעמים מצפים ממך ליותר מדי, אבל ברגע שאת תעשי את המקסימום ותלכי לקראתם למרות הקושי ..אני מבטיחה לך שהם יעריכו את המאמצים שלך וגם ישתדלו לבוא לקראתך..מנסיון עם ההורים שלי שאני מתייחסת אליהם בצורה נעימה ומכבדת זה מה שמחזירים לי…ושבעז"ה זה גם ישפיע שתסתדרי עם האחים והאחיות..ולרגע אל תשכחי שזה רק בגלל שאת כזאת מיוחדת אז קבלת את הנסיון הזה..
ובאמת שרק בגלל שאת ילדה כל כך רגישה ואכפתית מהסביבה ויש לך לב זהב ענק אז באמת אכפת לך מהאכזבה של ההורים…
אז מקושרת את ילדה מדהימה ברמות..
אז המון המון הצלחות..
אוהבת אותך המון ?את חסידה ענקית!!
סורי על החתיכה תגובה שיצאה לי..
ושתדעי שאני לא מושלמת בכלל גם אני נשמעת
ובטח לא מתקרבת לזה..
ומה שכתבתי זה תהליך שאני עוברת יום יום…
ותודה על הפוסט!!
באמת שעזר לי לבטא את עצמי ולדעת באמת
מה אני חושבת ולחזק אותי גם!
מקווה שהועלתי במשהו…
והעיקר מחכה ממך לפוסט חוזר עם בשורות משמחות?
נ.ב -נזכרתי שכתבת שאת חושבת לעשות בלוג..
זה בתכנון מעשי?? אם כן אני ממש ישמח לשמוע?
אוהבת את הכתיבה שלך!!
בקשר לפוסטים העורבים – זה החיים..
בעז"ה אולי גם אכתוב פוסטים על ההצלחות
שלי.
כשאני חושבת על זה אני באמת יכולה לכתוב
על זה וכתבתי שירים כאלה רק שהם בודדים
מתוך המון שירים שרק אחוזים בודדים
מהם אני מעלה פה..
אני באמת מוצאת את עצמי במה שכתבת
והסוגריים בכלל לא מפריעים לי,
התערומת אצלי זה על זה שאני הרבה בזה
ובכלל בבית שלי לא כזה אוהבים את העיסוק באינטרנט וכאלה..
אם הייתי מסתכלת על הדשא של השני
הייתי רואה ששלי ירוק יותר,
יש לי משפחה שאפשר לקנא בה..
אבל הדשא הזה סבוך..
את מאוד מעודדת, תודה ❤️
אני רואה שיש לי משפחה מהממת
אבל קשה לי,
ואני לא מבינה את זה,
ברגע הקשה וקצת אחר כך אני ממורמרת
מהמצב אבל אחר כך אני לא מבינה אותו.
תודה על התגובה המהממת שלך
שהאורך לא משנה!
נ.ב. כבר לא נראה לי הרעיון ושמתי לב שיש כמה שותפות שרוצות גם לעשות בלוגים
אז נראה לי מיותר עד להודעה חדשה.
בכיף נשמה?מקווה שבאמת עזר במשהו..
אז מקושרת בבקשה תעלי עוד הרבה שירים
שלך..באמת שיש לך כתיבה מדהימה אנחנו רוצות להחשף אליה!!!
מאחלת לך שתראי טוב גלוי בעז"ה..
ושהדשא לאט לאט יתיר את סבכיו..
גם אני אחרי כל מה שכתבתי לך ?
ביום שישי עצמו הרגשתי איזה תחושה קשה עם ההורים שלי בגלל משהו קטן שהיה ואז ההזדהות איתך הייתה הרבה יותר מעבר..
(אז שתדעי שנפילות וקשיים כל הזמן יש
גם לאלה שמנסים לחזק..
ולדעתי אם תנסי לחזק אחרים בקשיים שלהם
זה יחזק אותך הרבה יותר!!!)
והעניין זה לקום דווקא מכל הקשיים
נכון זה קשה וזה תהליך ארוך וקשה גם אחרי שהגעת להבנה שיש לך משפחה מהממת וכו' כי זה לא סותר אחד את השני..
אבל אם נגיע להבנה שנכון שזה קשה ואני יודעת שיש נפילות למרות שאני מצליחה לראות קצת טוב
אבל אני מחליטה שגם בקושי הכי גדול אני בוחרת
לא להשבר וליפול לדכאון-(או לפחות לא לזמן ארוך) אלא לצמוח לקום..אז ככה בנפילה הבאה אני יהיה הרבה יותר חזקה ולא ירגיש אותה עד שהיא תפסיק לגמרי..
אז שוב מאחלת המון הצלחות וחיבוקים ענקיים?
ואגב שמתי לב מהתגובות לבנות אחרות ומהפוסט
עצמו שיש איזושהי תחושה נחיתית..אז נכון אדם צריך להיות מודע לעצמו וזה טוב שאת מבינה שלפעמים את אולי לא מתנהגת כמו שצריך ולא עוזרת מספיק אבל לא ברמה כזאת..
כולנו בני אדם ולכולם יש קשיים ואצלך זה מתבטא ככה אבל את לא אמורה להוריד כל הזמן מהערך שלך..ולהתחבט במחשבות כמה את מאכזבת את המשפחה שלך וכמה את לא מצליחה מספיק להבין אותם -זה הקושי ואיתו מתמודדים. לשקוע במחשבות על למה אני כזאת לא יעזור..
להיפך נראלי שדווקא שתעריכי את עצמך ותקלטי כמה את כן שווה וכמה כשרונות קבלת.. ואיזה תפקיד עצום ה' ייעד לך פה בעולם אז זה גם יעזור לך להבין יותר את ההורים שלך ..
אוהבת מלאאאא❤️❤️❤️❤️
ולגבי הבלוג תהיי בטוחה שהוא אף פעם לא מיותר!
וגם אם הרבה בנות אחרות יכתבו זה לא מוריד מהערך של הבלוג שלך-לכל אחת יש את הייחודיות
של הכתיבה שלה..
בקיצור אני מסכימה לחכות לו ?
אפילו שייקח הרבה זמן!
תודה ❤️
גם אני אוהבת אותך
ומאחלת לך שגם לך זה לא יקרה
❤️
ברוך ה' אני מרגישה שאני מצליחה להתקדם בעניין ובדיוק כמו שכתבת- כי למדתי לא ליפול מזה.
עדיין המצב קצת מאכזב ומבלבל דווקא כי יש התקדמות.
בתקופה האחרונה למדתי המון,
גם למדתי להעריך, להכיל ולקבל את עצמי.
מה שכן זה שרק בגלל שזה אני הזדהיתי עם ההרגשה שלי
ובקשר להפחתה של הניסיון שלי זה בגלל שאני יודעת שיש אנשים שעוברים דברים ממש קשים והיו ממש שמחים להתחלף איתי (יתומות, בנות שעברו משהו במשפחה וכדו'.)
זה אולי לא מה שכדאי לחשוב אבל זה מה שהיה לי בראש..
זה מה שגורם לי להתבטא ככה.
ובקשר לבלוג זה לא עניין של כתיבה אלא יותר אמור להיות ברעיון של מידע, העניין הוא שהמידע הזה לא מוכן במאה אחוז וגם המקורות שלי בנתיים הם כאלה שקל למצוא.
אולי בהמשך אחשוב על משהו..
ב"ה
ווואי מבינה אותך לגמריי!
גם אותי זה מעצבן שמעירים לי מול אחים שלי… אפשר לעשות את זה בשקט אחרי שהולכים לישון… אז אולי תבקשי מהם שיעירו לך לא מול הילדים
תודה❤️
הכבוד שלי לא מאוד מעניין אותם..
ב"ה
אז אולי כן, ואת לא יודעת?
מה רע בלנסות? כשמנסים יש 50% הצלחה. אבל כשלא מנסים יש 0%הצלחה…
קודם כל תדעי לך שזה מחשבות נורמליות בתקופה הזו של גיל ההתגברות. החברה היא המקום הראשון והמשפחה, מה לעשות- נדחקת הצידה. לפעמים המשפחה היא מקור לכעס עצבים וזעם שלעיתים- מוצדק, אבל אני חייבת לומר לך שאם את רוצה שזה יעבור, את צריכה להשלים עם העובדה שזו המשפחה שלך, והיא לא הולכת להיעלם! את נשארת איתם לכל החיים- גם אחרי החתונה… ולכן כשתהיי שלמה עם העובדה שאי אפשר לשנות את המציאות, תוכלי להתחיל לחפש נקודות זכות במשפחה שלך, תוכלי אולי להבין את ההתנהגות שלהם וגם לכבד אותם ולאהוב יותר.
מתפללת להצלחתך!
תודה!
בהחלט עניין שאני צריכה להפנים.
לדעתי דחוף תראי להורים שלך את הפוסט הזה ותתייעצי.
בכל מקרה את מדהימה ושיהיה לך מלא בהצלחה בהכל.
לא נראה לי שהם ירצו לקרוא את זה
וזה גם עלול להרגיז אותם.
לכן גם הייתי חייבת לפרוק את זה.
אני מנסה להגיע להבנות עם ההורים שלי,
לבנתיים זה אמור להיות מצידי ככל הנראה.
תודה ❤️
שיהיה לך בהצלחה.
אמן.
תודה!
אני מסכימה עם ההורים שלך…
מבינה אותך.
זה הצד הכי הגיוני ומובן.
אאוו. זה נראה משפיל וכואב:(
האמת שאני ממש פגועה בשבילך, ולמרות זאת, משאירה לך נקודה למחשבה, כי רק את מכירה את הנפשות הפועלות ותדעי אם אני צודקת…
יש פתגם האומר- לכל מטבע יש שני צדדים.
מנקודת המבט שלך, זה מרגיש לא פייר. למה בגלל שאת בכורה כל העול בבית צריך ליפול עלייך, ועוד כשזה היחס שאת מקבלת מההורים? וכולי וכולי.
אבל תנסי רגע לדמיין את הצד של אמא שלך לדוגמא.
ייתכן שאתם משפחה ברוכת ילדים ב"ה, ההורים שלך עסוקים מאוד בפרנסת הבית וגידול הילדים והם הרבה שנים חיכו שתגדלי ותהיי לעזר, ולו במעט.
יכול להיות שאת עוזרת המון ולהורים שלך יש רף דרישות גבוה מדי, מה שקצת פחות מצוי ואני בהחלט אסכים איתך שזה קשה מדי אם כך.
אבל יכול להיות שאת לא מסוג הבנות שהכי מתחברות לעזרה בבית בנקיון, בישול, העסקת הילדים וכולי, מה שמשאיר את ההורים שלך עם הרגשה של כפיות טובה על מה שהם העניקו לך כל השנים, ותסכול מול העזרה הלא ממומשת בבית. יכול להיות גם שהתחושה הזאת גוברת כשהם רואים שיש לך את היכולת לעזור ואת משתמשת בה בעיקר בדברים שלא קשורים לבית.
והעצה שלי- אין פתרונות קסם לצערי. כן יש לנו חיוב כיבוד אב ואם עד כמה שזה מתאפשר, וצריך להגיע לפשרה כלשהי.
אם את מרגישה שהמבצעים וכל מה שאת עושה הם חמצן עבורך ואת לא יכולה לוותר עליהם, לפחות תגבירי את המינון של העזרה בבית. אל תחכי שאמא שלך תבקש שתנקי. את רואה כביסה? תקפלי. כלים בכיור? תשטפי. זה יכול לקחת לך רק כמה דקות שיחסכו ממך ומהורייך זמן ארוך של קרב מיותר.
אם תצאי לקראתם, ותראי להם שאת יכולה להתעסק הרבה במה שיותר מעניין אותך אבל זה לא פוגע בעזרה הדרושה ממך בבית, אני מקווה ומניחה שהם יבינו אותך וירפו. אם גם אז זה לא עוזר בכלום, כדאי שתחפשי מישהי בוגרת ומבינת עניין ותתייעצי איתה.
ולגבי ההשפלה, אפילו שכבר דיברת עם ההורים שלך כבר בעניין, אני מציעה שלאחר שתעשי את ההשתדלות שלך בסיוע בבית ותרגישי קצת שינוי בגישה, תבקשי לדבר איתם (אפילו עם אחד מהורייך, מי שלדעתך יקבל את דברייך יותר בהבנה) בזמן רגוע על כוס קפה (עדיף שאת תכיני להם;) ותספרי את התחושות שלך לגבי הדיבור הלא נעים כלפייך. כמובן מתוך כבוד והערכה. כדאי שתכיני לך מראש בראש את מה שאת רוצה לומר, ותזכרי שלפני ואחרי הכל, הם ההורים שלך, והם באמת באמת רוצים בטובתך, גם כשקשה לראות את זה.
מצטערת על האורך, מקווה שזה יהיה לתועלת…
ותבשרי לנו בשורות טובות אה?:)
קודם כל האורך של התגובה לא תופס אצלי מקום ?
באמת קשה לי ואולי זה עצלנות אבל אני ממש לא אחת שאוהבת לשטוף כלים או לטפל
בערימה של כביסה למשפחה בעלת עשר נפשות..
אני מבינה את הצד השני,
זה לא כזה קשה להבין אותם כשאני מתנהגת בצורה שבטח מלא בנות מפרשות כעצלנות ואגואיסטיות מגעילה.
אני ברוך ה' בהתקדמות וזה די מפליא אותי
כי לא באמת עשיתי הרבה בשביל זה.
כנראה שכל התחומים שלי קשורים זה בזה
וברגע שהצלחתי להתגבר על הבעיה העיקרית המצב התחיל להשתפר.
מקווה שזה ישאר במגמת עלייה ככה שלא אצטרך להתנסות בזה שוב.
ותודה על העצות! ❤️
תקשיבי.
אני אגיד את אחד המשפטים הנדושים אבל – משפחה זה לכל החיים. מה לעשות? – תלונות תגישי בסוף יום לבורא עולם, עד אז – תתמודדי.
כולנו מתבגרות. כולנו גורמות לפיצוצים מי יותר ומי פחות.
משהו אחד טוב אני יכולה להגיד לך – לי יש א-ח-י-ו-ת גדולות…. תאמיני לי שבמקרים כאלה הכי טוב להיות בכורה….
תשתדלי להיות יותר בבית ו…. מקווה שיהיה טוב.
בהצלחה!
כל אחת קיבלה את ההתמודדות שמתאימה לה.
אחות גדולה זה נראה לי דבר יותר טוב
בדיוק כמו שלך נראה להיות בכורה ?
אני אשתדל להשתדל.
תודה!
??????
תודה ?
וואו זה מאוד עצוב ומרגיז.
אספר לך קצת על עצמי כי הרבה פעמים אני מרגישה בדיוק כמוך, הוצאת לי את המילים מהפה.
אני לא הבכורה רשמית, אבל יש מעלי אחות שכבר נשואה ואחים שלא ממש עוזרים בבית. האמת היא שאני לא צריכה לעשות הרבה אבל הרב נופל עלי ״כי אני היחידה שיכולים לסמוך עליה״. רק לפעמים זה מפריע לי כשאני רואה שאני היחידה שעושה/שעוזרת.
אבל כמו שתיארת, אני ממש נפגעת כשצועקים או מעירים אלי מול האחים שלי. אני ממש פוחדת שאחכ הם פשוט עם זה יפגעו בי שוב, ו יגידו לי את אותם הדברים.
גם לי קורה שההורים שלי אומרים: ״מה שווה כל התפילות והחת״ת שלך אם את לא מכבדת אותנו/ את השני? ״ זה ממש מרגיז ועצוב. למה הם מערבבים את התפילות שלי כאן?? אני מרגישה שהם מעליבים אותי.
דברתי עם אמא שלי (איתה אני יכולה להרגיש יותר בנח) כמה פעמים על זה וב״ה זה כבר לא חוזר על עצמו כמו פעם.
האמת, אני לא יודעת למה כתבתי לך את כל זה. אולי כדי שלא תרגישי לבד עם זה, זה יקל עלייך. ואולי כדי לעזור לעצמי. ממש מודה לך שנתת לי כזאת הזדמנות.
אני ממש מבינה אותך ויודעת שזה באמת לא קל!!
כואב לי עלייך כמו שכואב לי עליי?
שולחת לך חבוק ענק וכוחות??
וואו,
ממש דומה למצב שלי,
רק שלי יש גם את התוספת הזו של היא זו שלא תעשה כלום, שאי אפשר לסמוך עליה, שתמיד מאכזבת.
לא מאוד מעודד.
אני באמת לא מבינה למה התפילות והמצוות שלי נכנסים לנושא הזה..
שיהיה לך בהצלחה וזה יגמר! ❤️
היי אבל למה לקחת לי את השם?
מזדהה איתך… תנסי שבהתחלה תצאי מהחדר שלך ותסתובבי כ 5-7 דק בבית ותנסי לסדר או להרים טיפה פה ושם דברים מהרצפה אם יש ולאט לאט להראות נוכחות ושאל לא כל היום עם ה'מבצעים' שלך…
אל תלחצי…
את לא חייבת להיות מושלמת!
חסיד הוא לא מושלם!
תודה לך 'ילדה' וגם לדבורה לאה!
אני עכשיו חזרתי לאתר ועשיתי חשבון והכל אז עברתי על זה כששמרתי למחברת..
אני עדיין קצת במצב הזה וקורים לי לפעמים דברים לא נעימים עם ההורים ככה שהעצות שלכן באמת עזרו אפילו שראיתי רק עכשיו ?
גרמת לי ממש להעריך את המשפחה שלי
תודה
שמחה שיצא משהו טוב מהבלגנים שלי עם המשפחה.. ?
אמאלההה אניי כתבתי את זה???!!!! כל כך מזדהה אפילו עם המשפטים שהשפחה שלך אומרת פשוטטט בולל כל כך קשה לי עם זה….
וואי ראיתי את התגובה רק עכשיו…
וואי מקווה שעכשיו כבר טוב לך ??
?? אשכרה עצוב שגם אני מזדהה אם חלק ממש שכתבת המשפחה שלי שונה ממני מאוד היא הקטנה בבית ורוב האחים נשואים (אינלי אחיות) ואני הרבה יותר פתוחה מהם וישלי גם ראש יותר גדול מהם אמא שלי תאמת עושה הכל בשבילי אבל אני לא מרגישה שייכת זה שתי עולמות אחרים וכל פעם שיש מריבות זה נגמר בצרחות כמובן ואחכ תמיד אני מסתגרת בחדר לכמה שעות שומעת שירים ובוכה תחיים?
אוף וגם היום היה לי יום מזה קשה…