ניצוץ ונר

ולב שֶׁעֵר
מ ש ת ב ל ל ת
בקונכיה ללא מוצא
גלי קולות מעל אוזניים,
מייצרת מחיצה
היא נמוכה ורעועה
ועשויה מאבנים
חומות – חומות
קומות – קומות
נהפכות לבניינים

מ ש ת ב ל ל ת
בקונכיה ללא מוצא
עכשיו שָׁקֵט לי בעיניים
שוב אני לא מרוצה
אני עצמי ואנוכי
עושות לי בלאגן בפנים
דפיקות – דפיקות
שריקות – שריקות
מתהפכת, נִים – לֹא נִים

מ ש ת כ ל ל ת
סוגרת כל חריץ וסדק
משקיעה זמן, מתאמצת
ועורכת בית-בֶּדֶק
אז ספקות מכרסמים
"אולי אפתח?" עָלַי לוחצת
אך אוטמת
פְּסַק חותמת
התולעת-בי – מוחצת

מ ח ל ל ת –
ברית בֵּינִי-אֵלַי כָּרַתִּי
אז נפתחת, סְגוֹר-פותחת
כמו מן הַמֵּצַר קראתי
נֶאֱזֶרֶת, נעזרת
בתוכי צלילים נעים
חמים – חמים
נעים – נעים
אותי לטוב הם מניעים

מ ת מ ל ל ת
מחשבות ומעשים
מייצרת כאן דקלום
מילות על השולחן אשים.
וזה לא כל כך קשה
דווקא די פשוט, ישים:
ניצוץ ונר
ולב שֶׁעֵר
את החושך ממיסים.
חושך לא מגרשים. וניצוץ זעיר מנר קטן מניס סדקים אפלים ופינות חשוכות. כשמגבירים אור – אין מציאות של חושך!
–
כשיהודה אבנר שאל את הרבי מה תפקידו של רבי, ענה לו הרבי: "יהודי הוא בבחינת נר. תפקידו של הרבי הוא להדליק את הנר."
המשיך יהודה לשאול: "האם הרבי הצליח להדליק את הנר שלי?"
חייך הרבי והשיב, "אני נתתי לך את הגפרור. עכשיו הכל תלוי בך".

שנזכה להבעיר את הניצוץ, להרגיש את האור…
חנוכה שמח, מאיר ופנימי!