נזכרתי מאוחר

שוב השעה שלוש בלילה,
ושוב נותרתי לבדי.
אולי ספר יעזור?
אבל כבר הוא לא מכיר אותי.
אולי שיר בלב שלי יעבור?
אבל כבר הוא לא חודר בי.
נותרתי לבדי,
בלי חברות.
נזכרתי מאוחר,
כולן ישנות.
הלב שלי צועק,
זולגות להן דמעות.
בודדה בלי משמעות,
כבר אין מה לגלות.
ומתקדם לו השעון,
רצים המספרים.
עוד מעט זריחה,
מתו כל הפרפרים.
אף אחד לא מתרגש
מעוד יום של חיים.
אני יודעת מה התפקיד
אנ'לא מסוגלת, אלוקים!
רחוקה מכל החברות,
שוב נותרתי לבדי..
מול ירח שלא נותן לישון.
הגעגוע שוב חוזר..
כבר אין מה לעשות חוץ מלהביט בך, חלון.
לפחות אתה לא ממהר..
אולי כבר היה עדיף להיות עוד חילזון?
מוחי מהרהר.
בשביל מה אני בן אדם?
בשביל להיות נחשון!
תביטו בי עמוק,
תראו איך עצוב לו האישון.
ושוב קמתי.
ושוב לישון הלכתי.
אותך היום לא חיבקתי.
אין לי חיים,
למה באתי?!
אני תלותית, כבר הבנתי.
שום פסיכולוג לא יעזור לי.
אף אחד לא מבין ללב שלי.
שום דבר לא מעניין כי
כולי געגועים,
לכמה נערות.
הלב שלי שבור,
התנפצו החלומות.
ואין מי שיקשיב,
לא אעבור לידך דירה.
עצב על פני,
אין דרך חזרה.
ואת תקועה בתוך הלב,
את לא יוצאת וזה כואב.
גם אם תצאי מתוך ליבי,
לא חסר מי שתחדור בי.
אתן כפולות מכופלות.
לב צמא לאהבה.
הגוף מעצבות כבד,
נאבדה לי התקווה.