משהו שלם. אין קרע באחו"ת.

הפעם החלטתי שאם הפלאפון יספר זה יוריד הרבה מהערך כי זה סיפור שקרה רובו בשבת…
הכותרת בהשראה מכנס של אחו"ת לפני שנים אבל הוא בדיוק מתאים.😉
הפוסטים הקודמים שכתבתי מראים שכתבתי לרבי והבנתי מה התפקיד שלי. אבל כל הזמן בלב היה כעס כל כך גדול על היחס של צ"ה. מלחמה בין להבין שהכל מאת ה' לבין לנסות להאשים את צ"ה בכל הענין.

שבת מפקדות תשפ"ג התארגנות, תכנונים.
למה מגיעים לשבת?
להנות עם הצוות של סניף קטן וחמוד. כי תכל'ס שנה שעברה התוכן היה ממש משעמם.
קצת פחד. אני יודעת שאני הולכת לפגוש את הצוות שאחראי לזה שאני מפקדת ולא קצינה.
אני מגיעה לשבת. שומעת את השיר המהמם של השבת, מתחילה להתחבר. אני והסניף זה של הרבי. הרבי שם אותי במכוון איפה שאני. אין פה מקרה.
הרב מדבר בהתוועדות הסנה בוער, משה לא רוצה לקבל את השליחות של הקב"ה למה? דווקא כי הוא ראוי. הוא לא רוצה כבוד.
כבוד.
אני תופסת שמשפט שתמיד הייתי אומרת יורד מהלקסיקון "אני לא יהיה רכזת סניפים, אם אני לא ידע שאני יכולה לשנות משהו בהתנהלות של צ"ה". לא יהיה רע לשנות כמה דברים בהתנהלות שם, אבל לשנות משהו לטובה זה חיפוש אחר כבוד. אז כן גם אם אני לא ישנה. העיקר שנעשה רצון הרבי.
משהו בשבת המרוממת הזאת ואולי גם משהו שפתאום גיליתי בעצמי אחרי עבודה פנימית עמוקה ומאמצים אין סופיים. רבי תודה! נכון שקיבלתי את זה בצורה כזאת שנתנו לי תחושה מזלזלת. אבל מה זה משנה? שמת אותי בדיוק בתפקיד שמתאים לי.
לא צ"ה בחר מה קורה, אלא הרבי והרבי דואג לי. אכפת לא ממני.
משהו רגוע שלם.
גם בשבת האחרונה אני יושבת בשבת אחרת. שבת שכבה בכפר חב"ד בדיוק איפה שהיה אסיפת קצינות שהייתי קצינה, אני יושבת בדיוק איפה שניגנו ככה בספונטניות. זוכרת את רכזת הסניפים שלי שעוד היתה אז קצינה, מסבירה כמה היה חשוב לה שיהיה דווקא צוות חסידי. ממשיכות לנגן. יש געגוע לפעם. יש געגוע למקום שאת משקיעה בארגון של הרבי 24/7. שאת יודעת שהסניף עומד ברמה מאוד רצינית דווקא עליך. יש געגוע. אבל אני לא מקנאה בבנות שנבחרו לתפקיד הזה השנה.
קיבלתי תפקיד אחר. רבי תודה.