אמא, אני כבר ילדה גדולה ויש לי את השיקולים שלי ואת ההחלטות שלי. אולי יש לי מבחן ללמוד אליו ואני רוצה להיות ערנית? אולי סתם מתחשק לי להתפנק וממילא אני יודעת שלא אצליח להירדם אח"כ ולוקחת את זה בחשבון? מה שבטוח שאני לא צריכה ואין לי כוח להתחיל להסביר לך את השיקולים שלי עכשיו. פשוט תסמכי עליי שכנראה אני יודעת מה אני עושה וחשבתי על הכל מראש. ובכלל, מה איכפת לך כ"כ שאני לא אצליח להירדם ואהיה עייפה מחר?? מבטיחה לך שאעזור לך באותה מידה ולא תיפגעי בגלל זה. אני אהיה עייפה מחר – בעיה שלי! בבקשה תני לי להתמודד עם זה בעצמי. או למשל שהבטחתי לך לשטוף כלים אבל בערב לא היה לי כוח אז ישבתי עם ספר על הספה וקראתי בנחת להנאתי. ואז ראית אותי ואמרת: "הי למה את לא שוטפת כלים? כדאי לך, תגמרי עם זה מהר עכשיו ואח"כ תוכלי לנוח" לא רוצה, בסדר? כרגע אני רוצה לנוח. מכל מיני סיבות שלי, עכשיו בא לי לנוח עם הספר ואח"כ אני אשטוף לך את הכלים. מבטיחה לך, מחר בבוקר תקומי ותראי איך השיש מבריק. מה איכפת לך, למען ה', שעכשיו אני נחה? ומה כ"כ מפריע לך לראות אותי מתבטלת קצת?? את יודעת מה, אם זה כ"כ מציק לך את יכולה לעצום עיניים ולדמיין שאני אצל חברה. אולי את חושבת שכדאי לי לגמור עם הכלים מהר ואח"כ לנוח בשקט, אבל אני אישית לא חושבת ככה, אז תני לי אמא לעשות מה שאני רוצה. אוקי? אני כבר ילדה גדולה, ומקסימום אני אגלה שטעיתי. תני לי להתנסות בעצמי. אני בסדר ומסתדרת לבד, באמת. אני מבינה שהכל נובע מאיכפתיות. יכולה לדמיין איך את רק רוצה לעזור לי. אז בגלל זה אני כותבת לך עכשיו, שתדעי שזה סתם מעצבן וחופר שאת מנסה להתערב לי בחיים ולסדר לי אותם. כי אולי מה שנראה לך כמו בלאגן דווקא אצלי הוא הכי מסודר בעולם ואם תבואי ותעשי לי סדר כמו שאת מבינה, יהיה לי חושך בעיניים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
וואו אני ממש מזדהה איתך… לפעמים גם אני מרגישה ככה. כנראה אנחנו בתקופת מעבר כזאת.. בואי נתנחם שעוש כמה שנים זה יהיה מאחורינו
גמאני ממש מזדהה.. באמת מנחם… מחכה שהשנים האלו יעברו כברררר כי יש פעמים, שמרגיש שאין לזה סוף וזה פשוט מפוצץץץ כל המקרים האלו וכל התקריות המעצבנות הללו…
מיכל יקרה ,
כאמא לבת גילך בערך אענה לך מהצד וממבט של אמא
קראתי את מכתבך ודמעתי פעמיים, פעם עבורך ופעם עבור אמך
עבורך- כאב לי מאד לדעת ולחוש ממש , את הרגשתך הלא נעימה והמתסכלת,
את הכעס ואת אי ההבנה מה אמך רוצה מהחיים שלך, למה היא לא סומכת עליך ועל שיקול דעתך
מה לעשות קודם ומה לדחות לאח"כ/מחר וכו', מתערבת לך בסדר של החיים, ובכלל נותנת לך הרגשה
שהיא לא בטוחה שתעשי את מה שביקשה ואפילו לא מפרגנת לך מנוחה בשקט ובשלווה בלי הפרעה או הערה.
אכן הרגשה באמת לא נעימה ואפילו מרגיזה.
עבור אמך- על כך שאת (כנראה) רוטנת ומתעצבנת על כל מילה והערה/הארה שהיא אומרת,
על הדחיינות במילוי משימות שהיא מבקשת ממך, ואולי גם על כך שבמקום לעזור לה את מרשה לעצמך
(לפי ראות עיניה) לנוח או לקרוא ספר בנחת ובשלווה בזמן שהיא לחוצה וטרודה ורוצה שתסיימי את המטלה שממך ביקשה, כי בשבילה סדר ועמידה בזמנים זה דבר חשוב במעלה. וכן היא מרגישה שאת אותה לא מכבדת וממילוי משימות מתחמקת.
מיכל יקרה, נסי להיכנס לראש של אמא ודמייני לעצמך למה בעצם היא כל הזמן מעירה לך
ודוחקת בך לעשות דברים ובכלל לנהל לך את החיים. .אולי זה בעצם לא נובע מחפירות וחוסר הערכה או חוסר אימון, אלא היא בטוחה שכמו שהיא עושה ועשתה עבורך מיום היולדך ועבור שאר בני המשפחה (השתדלה ומשתדלת בכל אופן) את מה שצריך ונכון בלי דחיות וטענות שונות ובלי התחמקויות ותירוצים שונים.
וכן היא זו שמכירה ויודעת מה נכון ומה מתאים ללוח הזמנים וסדרי הבית ולכן היא לא מרגישה וכלל לא מתכוונת להיות מנדנדת/חופרת או סתם מעצבנת.היא פשוט בטוחה וחושבת שמטלה שהיא ביקשה צריך לעשות ולגמור,
כשהיא דואגת לנדודי שינה שלך , תהיי בטוחה שזה רק מדאגה ומלב של אמא שרוצה שתישני בנחת ובשלווה .
אני מציעה לך מיכל יקרה שתגשי לאמא בזמן של רוגע ושלווה ובקשי ממנה לדבר עמה גלויות ובפתיחות,
בנועם ובשלווה על מה שמפריע ומציק לך, אמרי לה כמה שאת אוהבת ומעריכה אותה.
יתכן והיא אינה יודעת ואינה חשה את אשר את מרגישה אלא חושבת שכנראה לא מספיק אכפת לך /חשוב לך מה שהיא מבקשת ובכלל.
הקשיבי לדבריה ושמעי בנחת את תחושותיה ואת מה שבליבך אמרי טון מכבד בקול רגוע
וכך במקום לשאת ולצבור כעס וכתוצאה מכך גם צער אפשר בהבהרת דברים ובשיחה פתוחה מלב אל לב
ללמוד, להשכיל ולהבין אחת את תחושותיה של השניה
וואיי כ"כ מזדהה רק שאצלי זה גם אבא שלי שרוצה שאני ילך לישון