ממלכה במבחן-ההמשך – חלק ד'

די, אני מפחדת להעלות את החלק הזה… תגידו לי אם הוא ממש גרוע או סתם בטטה, טוב…?

***

"נשארו לנו עוד שני נושאים לישיבה הערב", קולו של המלך עייף, ואין בכך פלא- בהתחשב בשעה, "האחד, נושא שהועלה בפני לפני יומיים. עברה שנה מאז נגמרה המלחמה. נוער כוזר בכלל, והנוער שחי אז בכוזר ההיא בפרט, לא הספיק לעכל את השינויים. יש הידרדרות מהבחינה הרוחנית. וכל זה, עוד בטרם נדבר על מה שקרה במהלך המלחמה.
מפני קוצר הזמן לא נדון בנושא הערב, אך מי שיש לו פתרונות להציע- שיביא אותו מחר, בכתב, למזכיר שלי", הוא עוצר לרגע, ושותה מעט מכוסו, "הנושא השני נוגע ל- "

פנרס מביט בחברי המועצה, מהורהר.
יש לו רעיון, והוא עשוי לעבוד לא רע.
הוא עשוי גם לא לעבוד, אם ניקח בחשבון את זהותו של האדם, שאמור, על פי תכניתו של פנרס, להוות חלק עיקרי בפתרון.
והאם, בכלל, הוא ירצה לשתף פעולה? מחשבה עולה במוחו של המשנה למלך, אך הוא שולל אותה מיידית.
מי לא ירצה משרה כזו מכובדת ומשפיעה?
הוא יציע מחר למלך, הוא מחליט.

"פנרס?" פתאום קוטע קול את רצף מחשבותיו, "הכל בסדר?"
פנרס מרים את ראשו, מגלה כי כל חברי המועצה מביטים בו, דאוגים.
"בוודאי, בוודאי", הוא ממהר להצהיר, "למה שמשהו לא יהיה בסדר?"
חלק מחברי המועצה מגחכים בשקט.
"כי החוורת, ואז הסמקת", מתנדב האביר מקאן להסביר לו, "ושוב החוורת, ושוב הסמקת, ואתה רועד ונראה כאילו אתה עומד להתעלף".

פנרס נושם עמוק. עד עכשיו הרגיש נהדר, אך פתאום הוא מתחיל להרגיש סחרחורת, ואלמלא היה היושב לצידו תופס בו הוא היה נופל לרצפה.
"אתה צריך ללכת ולנוח", קובע האביר צלאטן.
אחד מביא לו כוס מים. שני דואג שכרכרה תיקח אותו לביתו, ושלישי מזמין לשם רופא.
בתוך ההמולה שהתעוררה באולם מתקרב המלך הצעיר אל מחנכו לשעבר.
"אתה מזניח את עצמך", הוא נוזף בו רכות, "קח לך חופשה, בת שבוע או שבועיים".
פנרס פותח את פיו כדי למחות, אבל איסתרק עוצר בו.
"בפקודה", הוא מבהיר.
כעבור רגעים מספר פנרס עוזב את המקום, והמלך מנסה, לשווא, לתפוס חזרה את ריכוזם של אנשיו.
"טוב", הוא נכנע, "נסגור עכשיו את הישיבה"

***

המשך יבוא… ואולי לא.
תלוי מה דעתכן תהיה.
תקשיבו, אני צריכה שתגיבו לי על זה, תגידו מה דעתכן (גם הערות, או יותר מדוייק- ביקורת בונה)