מלאכית

חשבתי שהגעתי למקום כל כך גבוה
שרק השמיים סוגרים עליי
בסוף גיליתי שעוד לא השלמתי ת'ריבוע
עוד לא נעלי את דלתות חיי

תראי, את דומיה של העבר אי אפשר למחוק
את לא יכולה להתחמק מעצמך
אבל מי אמר שאת- חייב להתבטא גם עם השקר בתוכך?

אז מה זה התשוקות האלה למשהו אחר?
למה הנפש שלי צמאה?
רק בגלל שלא מילאו לה ת'חסר
אז היא מנסה קצת להחביא את עצמה.

אבא לא בראת אותי מלאך!
אחרת הייתי בשמיים..
אבל מה הציפיות שלך ממני?
זה קורע אותי מחדש לשניים.

אני זוכרת ת'שבת הזאת של כ"ז מר חשוון
לא הצלחתי אז לישון
קראת לי מהמדף
נכנסתי קצת לשגעון
אחרי עצמי שוב במרדף

חיפשתי ת'תשובות בכל פינה
ואז פתחתי ספר
על צדיק אחד, מלאך
כי לא היה לי מה לקרוא
וזה רק אותי משך

ואיך נשברתי
התגמגמתי
מול המסירות שלו
את האמת הרגשתי
כמו הבת שלו
רק רציתי להידמות
שגם לי יהיו מידות

רציתי כוחות שלא ניתנו לי מעולם
טוב בעצם הם כן ניתנו
ומימשתי עד קצה היכולת
ואז הם נלקחו
והרגשתי כל כך מבולבלת

לא הבנתי מה אתה רוצה ממני באמת
רציתי רק שיחה איתך אחת
שתתן לי הדרכה ממך
לכל מה שלא כתוב
מי אני באמת שלך
רוצה לשאוף למציאות

אני לא יכולה יותר עם מחשבות על מלאכים
אנ'לא אחת כזאת זו לא המטרה שלך אלוקים

אני ילדה קטנה
עם רצונות יותר מדי גדולים
חלקם הגשמתי
חלקם עוד במגירה שלי מפחדים

אם הם מתוכי יצאו
אולי בטרם עת
אולי נזק ייגרם יותר מאשר תועלת
הרגשות בי בועטים
ואין מי שחובט
משאירה באוויר תלויים את כל השאלות
הבהמית והאלוקית, שתיהן חושבות שהן צודקות.
לא יודעת לזהות

אולי לא באמת אתה רוצה את זה?
אולי יש לי שליחות אחרת?
למה ממני הכל מכוסה?
אולי באמת בראת בי מלאכית?
אבא תגלה לי למה נועדתי בתכלית