מכת בכורות /א מיאו

אוקיי, אז קודם כל- קצת על עצמי.
אני YaYa, בת 16, אוהבת לכתוב ולקרוא ולאפות ולרקוד ולהיות עם חברות ולעשות כיף ו… לא כל כך מתחברת לבעלי חיים למיניהם. במיוחד לא בחדר שלי.

אני בכורה במשפחה של 8 ילדים. וזה מסודר ממש (בניגוד לבית שלי:) 4 בנות, ואז 4 בנים.
אחרי יש את דִּיתִי(15), ואת מִיכִי(13), אחריה גָּיּוֹ(11), והבנים הם יוֹיוֹ(9), אָדַה(7), מֵמֵּי(5), ובייבוש-גִּיקָאק(2)… כל השמות באדיבות בייבוש שיבושים בע”מ, כולל שם המשפחה שלנו-נָנוֹ.
שמעו סיפור. (קראו בעצם)

לפני כמה שבועות, אני מגיעה הביתה בערב. אני רק פוסעת לתוך הבית וגיו ומיכי רצות לקראתי בהתלהבות. תוך כדי שהראש שלי מתחיל לחשוד במשהו, כי ממתי הן כל כך מתלהבות שאני מגיעה? הן לוקחות אותי לחדר שלי (ושל דיתי ושל גיו ושל ממי) ואומרות- שוב בהתלהבות- ”תראיייייייייי” ומצביעות על הרצפה.
על הרצפה יש קרטון ז"ל מסוג קרטוני העגבניות בסופר, ובתוך הקרטון ז"ל יש כרבולית ורודה שפעם הייתה של גיו, ו…מה עוד…?

”נווווו תסתכלי יותר קרוב, יותר טוב”. אני מתקרבת קצת ורואה בתוך הפרווה הוורודה עוד קצת פרווה לבנה וחומה…
אני קופצת אחורה ומשתדלת שלא להקים צרחה. כנראה שאני לא כל כך מצליחה כי תוך שניה הן ”שששש היא ישנהההה”. ה’ ירחם עלנו. החתולה ישנה. באמת שאני חייבת לשתוק, שחס וחלילה לא תתעורר.
אבל למההה למען ה’ חתולה ישנה בחדר שלי???
היא מתוקה. באמת. חתלתולונת קטנטונת עם עיניים ירוקות ופרצוף כזה חמודי… אבל מה נעשה שהיא חתולה? ושזה קצת מגעיל? ושהפעם הראשונה שפגשתי אותה הייתה בתוך החדר שלי!!! כך שזה כן משאיר איזושהי טראומה וקונוטציה שלילית לגביה…

”אני לא מבינה! אימוש הסכימה לכן להשאיר פה את הייצור הזה??"
”כןןןןןןןןן! נכון היא חמודה?"
”בתוך הבית???"
”כן’’. מסכנות בטח לא מבינות מה קרה לי.
אני מוזעזעת עד עמקי נשמתי. מה התופעה הזאת? כאילו אין לנו מספיק חיות בבית…
רצה לחפש את אימוש, לשאול אותה איך הסכימה לדבר הזה? איך נפלו גיבורים? כיצד הגיע נגע כזה למחוזותנו?
נראה שגם היא לא יודעת, ומעבר לזה, גם היא סולדת מהייצור הזה שהגיע ופתאום התנחל לה בבית. הפרצוף שלה די🤢.
טוב, יש חתולה. חייב גם שם בשבילה, לא? ועדיף גם עם קידוש נחמד.

הבעיה היא שמיכי לא כל כך סגורה על עצמה, היא החליפה לה איזה 17 שמות (סלחו לי שאני לא זוכרת אותם) ובסוף הודיעה חגיגית שבינתיים אין לה שם. (כל זה קרה בתוך שעה בערך, כן?!).
עכשיו מה? אצלי אין מצב דבר בלי שם. אפילו לבקבוקה שלי קוראים ליאורה-חדווה-ברוכי. (היא התחילה לטפטף 🙁 אפילו הרטיבה לי את הדף שהתחלתי לכתוב עליו את הפוסט הזה…) אז חתולה?? חייב שם.
טוב. זה לא כל כך מסובך. כל חתולה שאין לה שם קוראים לה מיצי, לא? שזה כמו שלא יודעים איך קוראים למישהי אז אומרים ”ילדה?” ”גברת?” אז אם מיכי לא מוכנה לפרגן לה שם יותר נחמד נקרא לה מיצי. (אגב, מיכי לא כל כך אהבה את הרעיון ”איכככ איזה שם מכוערר”)

מתישהו אני מגלה שבייבוש שיבושים בע”מ החליט לקרוא לה- ”מיאוווו”. ”מיאו באה” ו”מיאו הולכת” ו”מיאו אוכלת” וכו’…
וואלה, שם חמוד מיאו. מוצא חן בעיניי. אפילו יותר ממיצי.

יומאחד אני מקבלת טלפון בהול מחברה שכמעט צומחות לה קרניים והיא משועממתתת ואין לה מה לעשות בבית.
”בואי לפה” אני אומרת לה.
אחרי הרצאה של 3 שעות על זה שאני גרה בסוף העולם חברתי הנחמדת יאכנוש אהובתנו (מיומנה של עוזרת) מודיעה ”אני באה”.
כמה מילים על יאכנוש; (ביקשתי רשות)

לגברת יש חתולה בבית!! היא מעריצת חתולות… במיוחד קטנטנות כמו מיאו. שתקלטו את הרמה, היא ישנה עם החתולה שלה במיטה!!
היא מגיעה אלי ושוכחת שאני קיימת. משחקת עם מיאו ומחבקת אותה ומנשקת… מתישהו היא מחליטה שצריך לקרוא לה-ירמיאוווווו!!

אז נכון לעכשיו השם שלה נתון למחלוקת, יאכנוש חושבת שצריך לקרוא לה ירמיאו, אני ובייבוש-מיאו, ומיכי קוראת לה פליפי (בסוף היא הצליחה להחליט על שם, לא כל כך מוצלח לטעמי) ומתחרפנת כל פעם שמישהו מעז לקרוא לה אחרת.

בכולופן, למזלי הרב, אחרי כמה ימים שמיאו הסתובבה לנו בין הרגליים הוצא נגדה צו הרחקה מהבית🥵 ברוכשם. היא יכולה להיות רק בחצר.
רק מה הבעיה?? כמה ימים אחר כך מגיע סוכות. והחצר הופכת לסוכה. ככה שבל מקרה מיאו ממשיכה להסתובב לנו בין הרגליים.

אנחנו יושבים בסוכה לסעודה ופתאום אני מרגישה משהו מדגדג לי את הרגליים… מיאו הגיעה ללקק לי את האצבעות🥴🤢
בקיצור…אין על מיאו. אולי בזכותה אני אזכה מחר לעוד ביקור מיאכנוש (בשבילי היא לא תבוא עד סוף העולם… אבל יש ירמיאווווו חמודה😍 מנעשה🤷‍♀️ סבבה. אני לא נעלבת.)

אז… זהו להיום. מיאאוווווווווווווווווו