היא הייתה ילדה.
היא שתקה.
היא גדלה.
היא לא ידעה לדבר.
היא צמחה.
אבל בתוכה נשארה,
אי שם. בעבר.
בחומה.
היא התקדמה.
אבל בתוכה רק הלכה אחור.
היא רצתה לצעוק,
אבל אין לה קול.
מעולם לא השתמשה בו.
פעם חשבו שזה טעות,
פעם לא ידעו שזאת בעיה.
עכשיו היא רוצה הצלה,
אבל מי כאן שיכיר וידע?!
אויר צלול למולה,
היא רואה את חלומה.
יש גשר קטן,
רעוע.
ידה הקטנה,
רוצה להאחז בחבל..
אבל אין קול,
והאנשים רחוקים להבין סימנים.
היא מפחדת.
רועדת,
אין לה יכולת.
היא יודעת,
כשהיא תצליח,
לבקש.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
היא הצליחה בסוף?
נוווו פליז אני במתחח
הלוואי והייתי יודעת.
הלוואי שה יתן לסיפור הזה סוף טוב…
איזה חמודה את. התגובה שלך העלתי לי חיוך כייפי
אהבתי את הכתיבה שלך.
אהבתי את השיר הזה.
איזה כייף שאהבת.
תודה לך🫶
אני אוהבת את הילדה הקטנה-גדולה הזאת…
אני כם מרחמת עליה
ורוצה לחבק אותה…
הלוואי והייתי יכולה להכיר אותה ולשאול אותה…
אני לא יודעת היא כ"כ אומללה…
יואו נדמה לי שנסחפתי🤦🏿♀️
אבל אורטלי בסוף היא תלמד לבקש נכון?
ועד אז הלוואי שנראה אותה,אותם.
אהבתי ממש!!
כתיבה יפיפיה!