מילה לסיום

רציתי לומר לך
וזהו.
אתמול זה נגמר.
לקחתי את התיק והספרים שנותרו, והיישרתי מבט אחרון למבנה הזה. שהתרגלתי אליו עד כאב.
כשחזרתי הבייתה הרגשתי צורך לשבת ולכתוב את זה עבורך.
כן את, התלמידה ההיא מט' שהיית מסתכלת עלי הרבה, ולא ניסיתי לפענח יותר מדי מה זה אומר. אני מצטערת שהייתי סנובית, ולא הייתי אומרת לך בוקר טוב, או יוצרת איתך שיחה ספונטנית. היום אני יודעת כמה חיכית לזה. בסוד אגלה לך, שפשוט נבוכותי. כן. התביישתי ממך, ובאיזשהו מקום אני לא הפנמתי שאני בי"ב, ושאת קטנה ומעריצה אותי, אלא הסתכלתי עלייך כעל עוד בת בוגרת שאני לא מכירה.
ולמישהי שנראית בוגרת פחות נעים לפנות.
את נראית מותק, ואני מאחלת לך שתהיי י"בתית בדיוק כמו שאת מצפה עכשיו, עם כל המרץ והאנרגיות.
את, מורה שמכיתה י' אני בהכחשה לגבי התסבוך כלפיה. את היית מורה מהממת, לא הערכתי את הגיל הצעיר ומרץ הנעורים שלך, ואני הייתי קצת מנוכרת אלייך. מאז ועד סוף י"ב, היה לי תכנון לבוא ולומר לך שלום, ולהסביר בקטנה למה התנהגתי כך.
את. חברה שאני מכירה רק שנתיים. את מיוחדת, רגישה מאוד ואמיתית. היית נואשת לחברה והשתדלתי לספק לך את זה, אפילו שזה היה לפעמים על חשבון החברות שלי.
את חמודה, ועם מעט בטחון עצמי את תמצאי לך חברות אמיתיות יותר, לא כאלה שמגיעות אלייך מחסד ורחמים. אני חושבת שמגיע לך יותר, וגם אני רוצה עכשיו להשקיע בזמן הזה בחברות שלי.
לך, תיכון.
היו לנו רגעי משבר, עומס, כיף וצחוק ותמיד אהבתי לבוא אליך, בגלל החברות. בגלל הבנות שמילאו אותך כל יום והפכו אותך למקום שוקק חיים, בדיוק כמו שאני אוהבת.
אתמול הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת להפרד ממך, כי התרגלתי אלייך, לטוב ולמוטב.
אני מאחלת בשביל כל הי"בתיות שבחבורה שהמעבר יהיה קל, מתוך שמחה ורוגע.
ולבנות התיכון. תשתדלו לא לשכוח אותנו כל כל מהר:)