כי ככה הייתי.
סופסוף הקאתי כל מה שהגוף שלי מיחזר לעצמו טריליארד פעמים. הבחיל אותי כל פעם מחדש.
תראו אותי, ככה, מקולפת מאדישות. רועדת מצלליות בחושך לבן מידי. מפרקת כעס לאבקנים פצפונים, זורה לרוח. ורד תלוש, עצוב, שנעצתי עמוק בפיסות אדמה.
אויר שפלטתי בשניה אחת של אנטר, כי זהו. וזה אני. אז מה. ולא בלעתי רוק בכלל. כי פחד הוא מוצק.
תראו אותי, ככה, אף אדום. אישונים קריסטל. דמעות שהיו כי מותר. וכי ככה. כי הייתי.
וככה העזתי בסוף ללטף מיתר שלם שהיה קרוע מאוד פעם. ואולי ככה נולד שיר פתאום. הוא רק צריך שיבינו. שיבטיחו לו שהוא גם. שמותר.
תראו אותי, ככה, מתגעגעת עד אימה. כועסת חזק. בקול. לא שותקת יותר. מדברת מהר. בקול. משחררת שיניים שהיו נעולות על שפה אדומה, ציירו בה סדקים.
ואני כן אסתכל כבר. לא כדי להכאיב לי. כדי להיות.
לא יירד גשם יותר. אני יודעת. מרגישה את זה. טיפות לא יספגו כבר בקפוצ'ון. חורף שאהבתי יימס לאביב. יזיע לקיץ צהוב מידי. יצרוב לי עור ותאים אפורים.
ככה טיפות קטנות יתחלפו בים. ענק. נוצץ. ככה רוח חמה תלגום סופות קור ויובש. תיגע במים שהקפאתי.
כבר לא כואב לי כל כך. כי מותר. וכלום הוא לא סתם יותר.
תראו אותי, ככה, פועמת אמון על עפעף. עוצמת חיים. פותחת לחום. רוקדת יחפה על חול רטוב. זה מצחיק. נכון. מותר לי.
תראו אותי אוהבת. למרות. ואפילו. אולי בגלל.
ככה אני.
ומותר.
–
תראו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
ואוו.
.
צודקת במאה אחוז
מהממתתתתתתתת
ת..ודה
חיבוק ❤❤❤
❤
זה פשוט- וואוווו!!!
זה פשוט.
תודה, סופרנובה.
ואוו, הפוסט הזה הפעים אותי ברמה שקראתי אותו בנשימה עצורה מתחילתו ועד סופו, ואז חזרתי וקראתי שוב.
כתיבה נוגעת ומרגשת ככ…
אהבתי במיוחד את 'וכלום הוא לא סתם יותר'
'דמעות שהיו כי מותר. וכי ככה. כי הייתי.'
'ואולי ככה נולד שיר פתאום. הוא רק צריך שיבינו. שיבטיחו לו שהוא גם. שמותר.'
מאחלת לך טוב גלוי, תמיד.
תמשיכי לכתוב:)
הלוואי, יוז.
💔
יוזבדדד
זאת את? התגעגענו 😭
אכן כן.. זו אני;)
וכיף לקרוא..
קופצת מדי פעם לקרוא ולהגיב:)
מותר.
המילה הזו מתרסקת בי.
מותר.
מותר?
מותר???
הטקסטים שלך.
אף פעם לא מצליחה להגיב עליהם.
מלאים ברגש ומודעות.
בנפש סוערת.
נוגעים כל כך עמוק.
וכתובים כל כך טוב.
ו.. את.. וואו.
ת..ודה, שין.
הלוואי אהיה וואו.
מדהים לראות את התהליכים שלך משתקפים בפוסטים, את יודעת?
איזה פוסט מרגש.
תקווה, ושחרור, ופשטות, ויופי..
זאת התקדמות ענקית. לאפשר, לתת לך להיות. ומותר.
מתחילה להיות קצת יותר ילדה, קצת פחות רסק..
משמח ונוגע לקרוא. תודה על השיתוף.
(שוב אומרת: אני לא מכירה אותך. רק מהפוסטים)
מתחילה להיות קצת יותר ילדה, קצת פחות רסק..
אולי זה משפט שמגדיר אותי עכשיו…
תודה עליו, מישהי.
אלוהים למה הדמעות בעיניים.
מותר.
.
.
.
מותרמותרמותרמותר.
.
שחררי, ילדה. מותר. גם לך.
קראתי את הטקסט שלך איזה אלפיים פעם.
לא הצלחתי להגיב עליו
גם עכשיו לא.
משמח לקרא אותך<
וכמו שמשהי כתבה לך-
'מתחילה להיות קצת יותר ילדה, קצת פחות רסק..'
.
לב.
אני לא יכולה להגיב.
איך
מגיבים על פוסט כזה.
נראה לי אני אשתוק.
מותר.
?