מה שאני רוצה שהיא תדע:

אמא של חברה שלי הפרידה אותנו, לא משנה למה אבל באמת שלא עשיתי כלום. אז זה מה שאני רוצה לומר לה:

אמא של …,

האמיני לי, הכל עלילה.
כולן שמחות – אני שונה, בוכה אני ימים ולילות.
אנא עם … הרשי לי להיות, אולי אני נשמעת ילדותית, אך כך מבטאת אני את רגשותיי, בצורה חוויתית. המורה מעלילה עלי, לא עשיתי מאום, גם לא דיברנו על שום סרט אסור.
תמיד חלמתי חלומות סיוטים ש… אותי לא תרצה להבין
ועכשיו הכל התגשם במוחש,
אני לא מאמינה שזה מציאות ממש!

איני מפלצת, אני חושבת שאת מקסימה
מעולם לא חשבתי שאת אמא רעה
היא הבינה אותי, אני הבנתי אותה
עכשיו מתרחקים ממני בכיתה…

מתרחשת עלי צרה נוראית,
מעולם לא חשבתי שהמורה כ"כ רשעית,
אם זו חוצפה, אז סליחה מראש,
חושבים שאני רעה כמו אחשוורוש
אתן לה להתחבר-מבטיחה!
אם יהיה לה קשה – אתן תמיכה,
לא אתחבא מתחת לשמיכה!

איננו מקשקשות שטויות מבוקר עד ערב,
אנשים רבים תוקעים בליבי חרב,
איני מדברת במילים לא יפות על כל מיני סרטים ועל מכשפות,
אם יתנו רק הזדמנות שנייה,
אתקן מה שמעוות היה, לא אברח מאף אחד באוניה!
ואפרד בצורה פחות קשה.
יש לנו רק שנה וחודש אחרונים יחד,
אוכל להפוך עולמות בלי שום פחד,
לפחות מילה שייתנו לנו להחליף יחד,
אנא, הביני.

ולבסוף,נהרסה לי ולחברתי חברות של 4(!) שנים ללא כל מריבה. לבסוף עברתי בי"ס, אך נשארתי ללא חברה.

נ.ב:

*זה היה חודש לפני סוף שנה בשנה שעברה,וגם כתבתי את זה אז

*בחיי לא הראתי לה את המכתב הזה

*היא היתה החברה היחידה שלי במשך 4 וחצי שנים

*האם פעלתי נכון בזה שעברתי בי"ס וברחתי מההתמודדות?

*אשמח שתגיבו❤️