מצאתי את זה עמוק עמוק בתחתית הדוקס שלי, כתבתי את זה לפני שנה פלוס לדעתי ורציתי לעשות המשך אבל לא הצלחתי לחשוב על רעיון לתגובה מתאימה של אליהו. הגאונה התורנית מוזמנת להמשיך חחח
—————–
הדלת נפתחה ונשימתו של אליהו נעתקה לרגע קט מרוב תדהמה, והוא מיהר להשיב אותה חזרה.
"מה…. זה?", הצביע באופן כללי על מהללאל כולו.
חתך מין הרקה ומטה עיטר את מצחו של הנער, ומעט דם בצבץ מעבר הקרע שנפער בשרוול השמאלי.
"הוא היה שיכור", הפטיר מהללאל באדישות, מושך בכתפו הבריאה, "באתי לשאול אם יש לך מעט חומר חיטוי להשאיל לי, אני לא מוצא אותו".
"כנס פנימה, אעזור לך לחבוש את החתכים", פתח אליהו את הדלת לרווחה, מזמין את ידידו הצעיר להיכנס פנימה.
"אני אסתדר, רק אשמח לקבל מעט חומר חיטוי", התנגד מהללאל, דבוק לנקודה בה עמד בפתח הדלת, "אני חייב לחזור לשם בעשר הדקות הקרובות".
"לחזור תוך עשר דקות?", אליהו הפנה את מבטו חזרה אל מהללאל שבדלת, "הוא אמר לך את זה?".
הנהון קל אישר את דבריו.
"כנס פנימה, אני אלווה אותך בדרך חזרה ואסביר לאביך את סיבת האיחור", משך אליהו את הנער אל פנים הבית.
מהללאל לא התנגד.
"שב. אני אחפש את חומר החיטוי", אליהו נבלע בתוך ארגז עץ גדול ממדים, נובר בו לעומק.
אחרי דקת חיפוש ניגש חזרה אך מהללאל יחד עם מטלית לחה וחומר החיטוי שנמצא, הוא טבל את המטלית במעט חומר, וקירב אותה אל החתך.
מהללאל נרתע לאחוריו כאשר המטלית נגעה במצחו, אך התיישר חזרה בגבורה ונתן לידו של אליהו ללטף את החתך עד ניקויו.
"אתה שותק", הופתע אליהו.
"אם ציפית שאצרח מכאבים, אתה כנראה עדיין לא מספיק מכיר אותי, שזה חבל מאוד בעקבות העובדה שאתה אמור להיות החבר הכי טוב שלי", הפטיר מהללאל, "זה כואב אבל נסבל".
"אתה חייב לגרום לו להפסיק את ההתעללות הזו".
מהללאל שתק.
"השתיקה שלך לא תועיל בכלום", אליהו הניח בצד את המטלית והביא חולצה נקייה במקום זו הקרועה.
"אין לי מה להגיד", משך מהללאל בכתפו.
אליהו שתק, כיוון שלו יש הרבה מה להגיד אך זה לא הזמן המתאים לפתוח זאת.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
קצת מזכיר את הקטע שמהללאל מגיע אל אליהו אחרי שאבא שלו זרק עליו מחבת.
יש לך כתיבה ממש חמודה..
עדייך לגדולות 😉
מושלם!!!!
אני ממש כמה ימים אחרי שיצא פדהאל כתבתי סוף שאיסתרק מת ועבדתי על חברות שלי כי רק אני קראתי והן היו צריכות לקרוא אחרי וזה היה מושלם!!!
אבל את כתבת בדיוק כמו מיה קינן !!!!
אני כבר קיוויתי שמישהי תכתוב את הרעיון שחשבתי עליו המון זמן-מה אם מהללאל היה מעביר את אליהו את הרכס ופוגש את בן דודתו,ואבא הגדול לא היה מוכר את התליון
נו מוזמנת בעצמך
כתבתי אחד כזה תאמת😂 אני לא זוכרת אם העלתי אותו
כתבתי אחד כזה:
https://shutafotbaderech.co.il/our-post/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%9d-%d7%9e%d7%94%d7%9c%d7%9c%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%9d-%d7%9c%d7%a2%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94/
מקווה שזה עומד בציפיות😁
נראה לי ששלחתי קישור לא נכון🙈 אם את רוצה תנסי לחפש מה אם מהללאל היה קם לעזור לאליהו
אהבתי את הכתיבה שלך🤩
אופס מי זה אליהו?🤭
שניםם לא קראתי מהללאל כנראה נשכח מליבי העניין..
אליהו זה החבר הכי טוב של מהללאל.
בהמשך התברר שהוא אביי שבעבר ערק מהצד של יוסף דיאלידאן לצד של איסתרק.
יוסף דיאלידאן סחט את מהללאל שילך להיות מיכאל או שהוא יהרוג את אליהו.
ובסוף הוא הרג אותו.
מהמם!
ממש חשתי אותם
וואו, תקשיבי, התגובה השנונה זו בול מהללאל!! אהבתי ממש!!!
כל הכבוד!
אבל בנוסף לחוסר זמנו יש עוד הרבה דברים בהם הוא ידאג לא רק לנער הזה גם לכל הממלכה, רק לצאת, לברוח, לעמוד מול האמת. אז בעצם למה הוא מבקש את זה מהנער? הוא לא עושה את זה! המוסריות של אליהו עולה וגורמת לרעד בגבו
"אני אמור לכאוב את החיטוי לא אתה" מהללאל רואה את זה ובחצי חיוך אומר
"תאר לך שזה ניראה נורא" אליהו מצליח למצוא נקודה אחרת להאחז בה מאשר מחשבותיו.
"אני בתור חבר טוב כן יודע שזה לא מהראש שלי אלה מהראש שלך, על מה את חושב?" מהללאל רוצה להמשיך בשיחה
"אני חושב על זה שאתה חד כמו משהו, פיקח כמו אותו משהו, וגם בפנים דומה לו" אליהו מספר חצי אמת
"ולאותו משהו יש ילד שנאבד? בגיל שנתיים?" מהללאל נאחז תמיד במשהו שיקרב אותו למשפחתו
"לא לצערי לאותו אדם היו ילדים שניפטרו אבל לא נעלמו" אליהו שופך צוננים על מהללאל
"זה נישמע שאתה אדם חשוב מחוץ לגבולות היער הזה" מהללאל מראה עם ידו את היער
"לא חשוב בכלל, אל דאגה, או יותר נכון חשוב כקליפת השום" אליהו מבטיח למהללאל
"טוב אני חייב לרוץ אחרת אבא" הוא בולע את המילה בפחד "באמת יהרוג אותי"
"לא כל כך מהר ילד" אבא הגדול עומד בשער הבית של אליהו
מהללאל מסתכל בו בפחד,
"מה את מסתכל כאילו אני הולך לזרוק עליך אבן? באתי להגיד שאני הולך ושהאוכל יהיה מוכן לארוחת ערב" אבא אומר והולך
מהללאל מוציא את האוויר הכלוא מראותיו
"אתה ממש פוחד ממנו ילד אה?"
"לא מפחד כמו שאני דואג לבשרי שישאר ממנו משהו שהלך לחפש את זיווגי או את משפחתי"
"מה שבטוח גם אם עור לא ישאר המוח החריף שלך יחזיק מעמד"
"תודה על המחמאה כמה זמן לא שמעתי אחת כזו" מהללאל לרגע מתרפק על אליהו ואז כרוח ניזכר שזה רק חבר וקם ממקומו.
"חייב להכין אוכל, נילמד בפעם אחרת, ביי" והוא הולך
אליהו מסתכל אחרי הבחור הגבוהה והרזה וחושב לרגע "מי אותו אבא שאיבד אוצר כזה? מי האמא שדומה לבית מקאן ונאלם ממנה בנה?" אליהו מוריד את מבטו ומתכון לערב…
ניסיתי להמשיך אותך ניראה מה התגובות…