גדולה מהחיים.
רגשות עלולים להיות קשים. אך גם הם מתגמדים ליד הצורך במעשים.
בסוף המבחן אני פוסעת עקב בצד אגודל לצידה של חני. העיניים מושפלות, האצבעות משחקות בקצהו של הקוקו הגולש, רק הסליחה מתקשה לגלוש ממני החוצה.
כשנצא החוצה זה בטוח יזרום, אני מנחמת את עצמי. נחמת שוטים. אני צועדת עם חני לנשום קצת אוויר בין כרי הדשא, מייחלת להיות אחרי ההתנצלות אבל היא משום מה מחליטה להתחפר ולהיכנס עמוק יותר בפנים.
הפנים של חני מעוננות. "המבחן היה קשה". היא פולטת בעצבנות, בועטת קלות עם הרגל באבנים הקטנות שניכרו בדרכנו. "לא מצאתי משהי אחרת ללמוד איתה ברגע האחרון".. היא זורקת בי מבט מאשים.
מאשימה את עצמי על חוסר הרגישות. שונאת בי את החולשה וההקטנה שאני מרגישה בלהתנצל ובוחרת בשתיקה. לאו דווקא שכעת היא הסייג לחכמה. מעניין אם גם שולי התנצלה פעם. עוברת לי מחשבה מהירה בראש. כנראה שהיא לעולם לא טועה.. אני מהרהרת.
לתוך הרהורי מתפרצות קריאות נרגשות. "משתחררים"!. המורה של סוף היום לא הגיעה. אנחנו משוחררות הביתה מוקדם. רוצה לשחרר את החבלים הדמיוניים שקושרים את המחילה לתוכי. אבל אותה שום מורה נעדרת לא תצליח להוציא. נשאר לי למצוא לבד את הכח לכך בתוכי.
בתוך חמש דקות לא ניתן לזהות שאי פעם היו כאן 35 בנות תוססות. הכיתה התרוקנה במהירות האור. נותרתי רק אני והחושך היחסי. מכתפת את התיק על הגב בעייפות ופונה לעבר ההסעות. צופה בממתינות המפטפטות ומרגישה שוב את החבר הטוב שלי, הלבד. הוא תמיד שומר לי מקום.
במקום לעלות על ההסעה שתוביל אותי לביתי, הרגליים מובילות אותי אל מי שהעסיקה היום רבות ממחשבותי. "רק רציתי להתנצל", אני פולטת במהירות ומרימה עינחים חוששות לחני. "לא התנהגתי בסדר שביטלתי ברגע האחרון. מצטערת"..
מצטערת על האומץ שנעלם לו במשך היום. שמחה שלפחות הוא חזר בדקה התשעים. "מחול לך. מחול לך. מחול לך" חני מבטיחה לי בחיוך. הסליחה היא זאת שיצרה אותו על פניה. כורכת סביבי שוב את חבל הידידות. מנופפת לי לשלום תוך כדי הושטת הרב קו לנהג, מכניסה בי מרגוע למהר ולהספיק גם את ההסעה שקרובה לסביבתי.
הסביבה פתאום נראית לי אחרת, צבועה בצבעים חיים. אולי זאת ההקלה שהתמקמה לה בצידי דרכי, או מתיקות ההתגברות שמילתה לי את הלב. חשבתי שההתנצלות תמעיט את שיירי הביטחון העצמי, תקטין את מעט הכבוד שעוד קיים בתוכי. לא האמנתי שהיא זאת שתגדיל את השלווה והסיפוק. תכניס בי מעט ערך וטעם של עוד.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
וואווו!
דבר ראשון, את באמת אמיצה ברמות!!!
דבר שני, איזו כתיבה!! וואהווו!
ממש מיוחדת.
את יכולה להוציא ספר!
אהבתי מאוד!!
כל הכבווווד!!!! וואי מזה קשה לבקש סליחה
מעריכה ממש
וואי.. את גיבורה!!
אשרייך?
מושקי,
את כותבת מדהים ברמה אחרת!!
כתיבה עשירה, כנה, איכותית, תקנית וזורמת.
אם ההתמודדות שאת מתארת היא מציאות אמיתית-
שיהיה לך בהצלחה רבה! את תתגברי על זה בעז"ה וזה יעבור ויחלוף! את נשמעת מיוחדת ממש(: אני הייתי שמחה להתחבר איתך לו הייתי מכירה אותך(: אין סיבה שהמצב החברתי שלך ימשיך כך..בהצלחה ענקית!
וואוו
איזה יפה!!!
את כותבת מיוחד ממש…
הי
יפה מאוד מאוד!!!
רציתי להעיר, אולי זה רלוונטי יותר למערכת:
כל הסיפורים בהמשכים התערבלו לי בראש… השם לא עוזר לי לזכור על מה זה כל אחד…
רק באמצע הפרק אני מתחילה לקלוט באיזה סיפור מדובר.
אולי תקצירון קטן לכל פרק יכול לעזור? או אולי כמה מילים כלליות על הנושא המרכזי של הסיפור??
יש עוד מישי שמרגישה כמוני?
כןןןןן כשהתחיל הפוסט וניסיתי להיזכר על מה מדברים רציתי לכתוב כזו תגובה:)
יש תגית לכל כתבה בהמשכים, פה למטה בתגיות כתוב 'מאחורי הקלעים' ויש שם את כל הפרקים הקודמים..
איזו כתיבה פיוווו:)
כל כך נהנתי!!
את פשוט מוכשרת אין מה לומר!!
תמשיכי להחכים אותנו בחוכמת חיים שלך!!