לשמוח זו הדרך

רוצה לנסוע לרבי
יש תוצאות במוקד של דור דעה. לא יאומן! קיבלתי מלגה ענקית! איזה כיףףף. זו תהיה הפעם השלישית ברציפות שאסע לרבי.
חודשים אני עושה בייביסיטר, ושומרת על הכסף. הפעם אוכל לקנות יותר, בלי לחשב כל דולר.
אמא לא מסכימה. אוהבת אותי במיוחד, וקשה לה לוותר על נוכחותי בבית. והיות שטסתי בשנתיים האחרונות, לדעתה עלי להישאר בארץ.
הרבי התנה את הנסיעה אליו בקבלת אישור מההורים. מה אני עושה?
משכנעת, מפצירה, מתפללת, ולבסוף משלימה עם זה שהשנה אני בבית. לפחות האחיינים יהנו ממני בחגים. הם לא רוצים לבוא אלינו אם אני לא נמצאת… חיים שלי המתוקים האלה.
צום גדליה, היום בלילה הטיסה של אחותי. אני עוזרת לה לארגן דברים אחרונים. היא לא שמחה ליסוע לבד. אומרת שבלעדי זה לא שווה. לפתע מבזיק במוחי רעיון. משהו חדש, שעוד לא ניסיתי. אולי זה יעבוד?
ניגשת לארנק, מוציאה שטר של 100 ש"ח ושמה בקופת הצדקה. לוחשת תפילה ו…
"אמא, אין כמוך!!! אני כל כך אוהבת אותך!!! איזו טובה את!!!" אמא מביטה בי בתימהון, לא מבינה מדוע זוכה היא לחיבוק ענק ונשיקה לוהטת. אני פוצחת בשירה גדולה, תוך כדי שאני רוקדת עם עיניים זוהרות "יש!!! אמא, אין עלייך! ידעתי שבסוף תסכימי לי. אין אין, את פשוט נשמה!!" אמא מלמלת משהו כמו "על מה את מדברת?" ואני ממשיכה לפזז בעוז, למחוא כפיים ולשיר בהתלהבות: "אמא הסכימה לי לטוס לרבי!! איזו אמא נפלאאאאהה! מוותרת על טובתה האישית, כדי שיהיה לי טוב באמת!!" אמא נושכת שפתיים ומגמגמת בשקט: "אופס… חלה פה טעות… לא, לא אמרתי שהסכמתי…" כולה נבוכה. ואני? עושה עצמי כלא שומעת. ממשיכה לשיר בקול, ולרקוד עם אחותי…
אבא יושב בחדר ולומד בחברותא, ופותח את הפלאפון לראות אולי גם אליו הגיעה הידיעה על בשורה טובה במיוחד… חחח. הבשורה לא איחרה להגיע.
אמא מפחדת לגרום לי מפח נפש, ולהפוך את שמחתי לתוגה, ובהחלטה של רגע, יוצא מפיה המשפט: "אוקיי. את יודעת מה? אני מרשה לך לטוס לרבי!"
ווווווואאאאו. את השמחה שחשתי באותו רגע לא אוכל לתאר. השכנה, דלת ממול, דפקה לשמוע אולי אח שלי סגר שידוך… משכתי את אימי האהובה למעגל, ואף את מירי השכנה, ויחד רקדנו בשמחה אמיתית. אחח. לעולם אין להתיאש! ברגע אחד הכל יכול להתהפך! היד ה' תקצר?
זהו. יש לי רק שעתיים להתארגן. אבל הכל מוכן. אני רצה לסוכן ומשלמת לו על הכרטיס, ממירה דולרים, קונה עוד זוגות גרביונים וכמה חטיפים, מוריקה את תכולת הארון למזוודה, וזהו. הכל מוכן, מקלחת, חיבוק פרידה והופ… המונית צופרת…
בשדה התעופה אנחנו יושבות ותוהות. טיסה יש ברוך השם, אבל איפה נהיה? אחותי קצת חוששת.
אבל אני כבר מצאתי את הדרך שעובדת. ביטחון מוחלט שיהיה טוב גלוי! ה' יכול הכל. "אבא, תודה רבה שאתה דואג לנו למקום מעולה לשהות בו! אין עליך!!". ואבא לא מאכזב. משפחה ישראלית שעברה דירה לקראון הייטס רק עתה (!), עונה לנו מיד ש "בטח! נשמח מאוד לארח אתכן! כשתגיעו ל 770 תתקשרו ונבוא לעזור לכן עם המזוודות…"
ה' הוא המלך. אוהב אותי כל-כך!
עכשיו מבינה יותר את דברי הרבי (כי תצא תשמ"ח). לא ברור למה משיח עוד לא בא. הרבי אומר שניסינו הכל, חוץ מדרך אחת: לשמוח באמת בשמחת הגאולה, מתוך ביטחון מוחלט שהנה אנחנו נגאלים!
כשה' יראה שאנחנו בוטחים בו עד כדי שמתחילים לשמוח כבר כעת, הוא לא יאכזב!!