לרבי שלי יש יום הולדת

רבי,
אני כ"כ אוהבת אותך.
אני כ"כ רוצה לאהוב אותך.
לאהוב אותך באופן אמיתי.
באופן כזה שאצייר את דמותך והיא תגרום לי יראה מאהבה.
רבי, אני בטוחה שאתה אוהב אותי כחלק מכל ילדך,
אני רוצה שאהבה הזו תגרום לי להתקרב עוד. לרצות עוד.
לא להפסיק לרצות.
וזה לפעמיים קצת קשה, אני מודה.
לפעמי05ם אני מבולבלת, מרגישה שאני מחמיצה את ההזדמנות שניתנה לי-
להיות חסידה שלך.
ולפעמים אני עושה,
אבל יודעת שיש כ"כ הרבה מה להוסיף ולשפר.
וזה קצת גורם לחלישות הדעת, הידיעה הזו. ולפעמים אני מחליטה בתוקף ונופלת.
וכשאומרים לי "ואוו את חבדנקית? איזה כיף לך! זה נשמע מזה כיף ופשוט להיות חבדניקים. כל היום הם טסים"..
ואני אומרת להם
זו בהחלט זכות
אך פשוט זה לא.
להיות חבדניקית זה עבודה
להיות חבדניקית זה דורש.
זה לדבוק בדרך חיים ולהתמיד בה ולהוסיף עליה עוד ועוד
כל הזמן
כי הרבי שלנו תמיד דרש מאיתנו יותר.
והוא גם האמין שיש לנו כוחות לזה.
רבי, זה לפעמים קשה
אבל אני אוהבת אותך ואני כ"כ רוצה להיות קשורה אליך.
אני רוצה שיהיה לך נחת ממני.
נחת בהכל,
לא רק בדברים של מן השפה ולחוץ.
לא רק ברגלויות.
גם בדברים של הפנמיות.
כי חב"ד דורשת פנמיות.
אני רוצה שכאשר אתבונן בך
זה יעורר בי יראת אהבה.
אני רוצה שאסתכל על תמונתך מחייך
וארגיש שאתה מחייך אלי, בגללי.
שאתבונן בך וזה יתן לי כוח
להמשיך
או להתחיל
כי גם להתחיל עכשיו זה בסדר.
אני רוצה שזה ירגיש לי קשר של אבא שאוהב את בתו.
כי הידיעה לא מספיקה
אני יודעת שאתה אוהב ודואג
אבל אני רוצה להרגיש.
רוצה לרצות
רוצה להיות חסידה שלך רבי
לא רק להיות עם תוית כזו כי
יצא שלבית כזה נולדתי
לא רק לכתוב את זה בשורות האלו.
לרצות כזה רצון שיעזור לי להפסיק
ויתן לי כוח להתחיל.
להפסיק עם מה שלא צריך
ולהתחיל לעשות לך עוד נחת רוח.