למה עזבתי

ולמה חזרתי
שותפות יקרות שלי,
הרבה זמן לא ביקרתי כאן…
לא אלאה אתכן בכל מיני סיפורים ותיאורים אבל הייתי די רחוקה.

אפילו מאד.

אני כותבת את זה כי ראיתי שהייתה שאלה בנושא, וזה עצוב אבל הוקל לי לדעת שיש הרבה שותפות שכבדה להן הדרך והמאמץ שלהן ללכת בתלם נגע לליבי.

כל מוצ"ש קיבלתי את הניוזלטר שלנו ועלעלתי בו מעט, אבל לא רציתי להכנס.

הרגשתי שלא כדאי, כי בפעמים הקודמות שהייתי כאן הייתי קצת קטנה עדיין ולא כל כך בוגרת- אפילו שטכנית אני כבר מעל 20…

אבל אתן יודעות, גיל ההתבגרות היום הוא מ-9 עד 25, אז זה מובן…

חוץ מזה הייתי עסוקה בדברים אחרים, שלא התירו לי פנאי ומקום להכנס.

בכל אופן- קיבלתי את המייל שמבקש מאתנו השותפות לאשר את התגובות ופשוט נשאבתי באחת חזרה לכל מה שעזבתי, לשאלות שלכן ולגילויי הלב, ולמריבות המתוקות הללו על ציניות פופולאריות וכל מיני לחצים חברתיים…

כן כן- מתוקות, תאמינו לי זה עדיף על פני מריבות אחרות, מבטיחה לכן.

ושמחתי שזה לא מדבר אלי יותר… כי אולי זה סימן שהתבגרתי? שהתגברתי? שכבר לא חשוב לי מעמד ותגובות ציניות לא מערערות בי משהו? הלוואי!

אבל תדענה לכן, שבין כל התלונות על הצעירות ש"פולשות" לפינה של התיכוניסטיות, והרמה, הו הרמה שירדה פלאים- ראיתי המון דברים טובים ושונים!

את הוותיקות, שהתבגרו להן והתבגרותן זו נותנת תקווה לכל המתוסבכות למיניהן שבטוחות שעולמן חרב עליהן…

ראיתי גם את היחס הטוב והחם שאתן מעניקות לשואלות, ראיתי עד כמה אכפת לכן משותפות אחרות ומהדרך שלהן- ושמחתי, שמחתי שנכנסתי לכאן בחזרה ושהפרק הפחות טוב מאחורי.

אז תודה תודה לכן, ולצוות המקסים והמיוחד, ובאמת תערכנה את ההשקעה הזאת.

והלוואי הלוואי שתהיינה כאלו חסידות ומתוקות כל החיים, ושזה יהיה אכפת לכן אם לא.
ממני,
פנס שכבר לא כל כך בודד…
נ.ב-
אין לי עדיין רעיון מבריק לשם אחר, אבל מי אמר שחייבים שמות מפוצצים?? נכון, אף אחד…