לחץ בלאגן ותקווה קטנה

תקראו את זה ותגידו לי מה אתן אומרות
מנסה לכתוב סיפור, מה אתן אומרות?
תקראו את זה ופליזז תגיבו!!
מחכה לכן בתגובות, פרגנו בשפע??
"לעולם אל תחשבי לעשות את זה שוב!!" אמר לה בכעס כמעט בלתי נשלט.
בפעם השניה מאז הכירה אותו היא ראתה אותו רועד מעצבים.
"כנראה שבאמת הכעסתי אותו" חושבת לעצמה באירוניה ותוהה מה היה קורה לו אמה הייתה יודעת על מה שעובר עליה. וגם עליו. על בעלה.
—-

יש לה כאב,
עמוק. וחד.
הוא על אחותה. רוז.
אחותה הגדולה ששכחה ממנה מאד מהר,
רוז אחראית על רגעים של קסם לאחרים. רק ניצנית יודעת שרוז לא עושה שום רגע של קסם לעצמה,
מידי ערב היא ורוז מדברות בטלפון, רוז שואלת מה קורה וכמו תקליט שבור מתחילה ומסתיימת השיחה.

מידי פעם יש לניצנית איזו תקווה קטנה שרוז תתקשר ותשאל מה שלומה,
אבל זה לא הולך, ואף פעם התקווה הזאת לא התגשמה, ולפי איך שזה נראה היא גם לא הולכת להתממש בקרוב.

בכל יום חמישי ניצנית מכינה להם ארוחה קטנה. והולכת למסעדה עם רון בעלה, אבל לאחרונה רון מרגיש שניצנית אינה עוד כפי שהייתה,

במסעדה הוא שואל אותה על כך , והיא מחליטה לקפוץ למים ולהקדים את המשבר שבוודאי יבוא.

היא מספרת לו על כך שהיא התחילה להכיר את אלוקים.
הוא מתעצבן. מאד אפילו אבל היא נותנת לו לפרוק,
מיישמת את המשפט ששמעה מהמורה שלה לכיתה ומשפט שחרתה על דגלה
"כל עוד השני מתעצבן ופורק עליך, תדע שהוא מרגיש איתך איזושהי פתיחות, וברגע שהוא יפסיק להתעצבן ויתחיל רק לחייך אלייך , תרגיש שהוא לא פתוח לידך."

המורה הסבירה את המשפט הזה לניצנית כאשר חברתה הטובה , לילוש רבה איתה.
זה כלי שניצנית לקחה לחיים,
כזאת היא הייתה תמיד, מצד אחד זורמת ומצד שני חכמה ולומדת מהחיים ומטעויות.
עכשיו רוצי לתגובות ותכתבי לי אם אהבת/ מה אהבת / מה פחות/ מה את מציעה לשנות/ אהבת את הסגנון כתיבה שלי?
מחכה לך שם!!