אתו
אני רוצה
לדבר אתך,
לב.
פעם אחת,
גלויות.
אני רוצה
להכיר אותך,
לב.
לשמוע, אוזניים
כרויות.
אני רוצה
לחוש בך,
לב.
לבסס דעות
תלויות.
אני רוצה
ללחוש לך,
לב.
לגעת בעומק,
דקויות.
אני רוצה
לריב אתך,
לב.
מלחמה על
זכויות.
אני רוצה
לנשום אותך,
לב.
לדעת מה זה
לחיות.
אני רוצה
כל כך רוצה,
לב.
אני… רוצה
להיות.
–
כן. אני רוצה.
ואני לא.
זה… מפחיד מדי,
לדבר עם לב.
הוא חלק ממני.
החלק הטוב. החלק הרע. הרע.
יש פה מישהו ש… מעז?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
37 תגובות
כן אני מעיזה.. נכון.. זה לא פשוט בכלל! זה לפתוח תיבות פנדורה שאת מנסה כל החיים להדחיק אבל מנסיון זה גם שווה! תנסי! בהצלחה אוהבת אותך!!
זה באמת שווה?
כי אני לא רוצה לנסות ו…להתאכזב.
תודה, כוכב!
שיןןן
אחרי קריאה שלישית אני מסכימה לי להגיב לך.
למה את כל כך מודעת, ואיך עושים את זה.
הלוואי שהייתה בי לפחות שאיפה כזו, שהיה מפעם בי רצון לעמוד מול אמת…אמת כואבת, מרתיעה אפילו, אבל לעמוד מולה בנחישות..כי אני גם רוצה להיות. להיות באמת.
הכנות שלך צבטה לי בלב, ולמרות שזה כבר נדוש ובנאלי מדי לכתוב לך שהמקצב כיפי, הביטויים שלך מדויקים והכתיבה בכללותה פשוט מיוחדת, אני אכתוב לך אתזה.
עוררת בי רצון, כלשהו.
אז..תודה.
ואם באמת הוא התעורר, הרצון, היה שווה למילים הללו להיכתב- – –
מקווה בשבילך שתשאפי, שתרצי באמת.
מקווה בשבילינו שנצליח למרות הפחד הזה.
תודה, ילדונת!
והמון הצלחה!
אני מעזה, ונוגעת בו הרבה. ככה. שיכאב לו קצת.
הבעיה היא שאין לו מה להגיד לי יותר,
אז שנינו שותקים ביחד.
את, לב ושתיקה.
זה נשמע… יותר מדי קסום, יותר מדי מפחיד.
(למה כל מה שקשור אליו מעלה לי אסוציאציה של פחד?!)
איך את עם זה?
את לא…כואבת עמו יחד, עם דיבור ועם שקט?
מישהו אמר שלא?
אנחנו גם נשרפים ביחד,
וזה בהחלט כואב,
אבל לפחות אני יודעת שאני נשארתי עם הלב שלי עד הסוף (בינתיים הוא מר, תקווי איתי שיהיה טוב).
אאוצ'
זה… להישרף…
אבל כשאת אתו ביחד זה טוב יותר להתמודד, גם אם לא קל.
מקווה אתך שתמצאי את הטוב והשקט שלכם, ו…יודעת מה? גם תפילה קטנה שלי לא תזיק, נכון?
פספסתי את החלק הראשון של התגובה שלך, אני לא מרוכזת היום..
זה בדיוק כמו שאמרת. קסום ומפחיד.
למה מפחיד?
אולי כי הלב אומר לנו את כל מה שהמוח לא מעז להגיד?
את הדברים הכי אפלים, מודחקים..
…
כל כך נכון!
את… צודקת.
באמת אחת הסיבות לפחד.
הלב מכיל את המצפון.
שין , את מדהימה שאין דברים כאלה…
אהבתי ממששששששששש, ואני גם מזדהה.
כל כך קשה לדבר איתו, עם הלב שלי.
עם החלק הזה שלי שיודע יותר ממני אבל אני מפחדת ממנו כי מי יודע מה אני ייגלה שם בפנים…
בקיצור, כל מילה בסלע .
אעהאעאעאעאעאע
את אלופהההההה
ואני שרופה על השיר הזהההה
-עם החלק הזה שלי שיודע יותר ממני אבל אני מפחדת ממנו כי מי יודע מה אני ייגלה שם בפנים-
וואו, היטבת להביע!
זה באמת אחד החלקים הבולטים של הפחד. הפחד שלי, לפחות.
תודה על המחמאות, ברבור! שמחה שאהבת.
אעע
מזה היה שין??
❤❤
עוד אחד מרצונותיי הטמירים…
בעלת חלומות שכמותי.
אוי. אהבתי את זה ממש.
ולא רוצה להגיב על התוכן בכלל.
כיף לדעת שאהבת, קלידוסקופ.
ולא, אל תגיבי על תוכן. הכי טוב ככה.
לעמוד מול המציאןת ולהרגיש? לא. אני לא.
יודעת שלא טוב כי אז פשוט מתפרקים ובןכים בלי הכנה מורקדמת…
וזה בדיוק מה שאני רוצה.
להתפרק, קצת. הרבה.
לבכות- באמת.
מודעת לכך שזה מלחיץ ומטלטל, ועדיין… רוצה.
התכוונץי להתפרק בהתמוטטות…ליפול…
זה ענק עליי.
אל תמעיטי בערכך, ילדה.
תודה!!
❤
אני..
בוכה כאן.
כן.
כתבת בצורה כל כך אמיתית ונכונה,
שפתאום מצאתי את עצמי עם דמעות.
את… בייגל.
?
מרגש אותי לדעת שהמילים שלי נגעו,
בעיקר מפני שכתבתי אותם בלב ועין יבשים לגמרי.
תודה לך, יקרה!
אני אוהבת את הכתיבה שלך!
את פשוט מיוחדת שאין דברים כאלה
ואיך את מצליחה להגיד את האמת, באמת.
בפנים.
שרהל'ה.
תודה על המחמאות היפות שלך!
ואיך אני מצליחה…
לא יודעת. אני כותבת את עצמי, וה'עצמי' שלי הוא כן.
כנות היא אמת.
ובאמת שאין לי מושג איך אני מצליחה למצוא, בכל פעם מחדש, מילים וסדר. אבא פשוט נותן לי את זה, לי נשאר רק… לכתוב.
לא שיש הרבה ברירה.. הוא פשוט מדבר.. מי יקשיב לו אם לא אני?
בטח שיש ברירה!
הוא מדבר, את מקשיבה.
יש כאלו שמתעלמות, סותמות אוזניים, שמות עצמן כחירשות.
זו מעלה!
מעולם לא ניסיתי…זה לחשוף את עצמך לעצמך
וואלה לא פשוט
נהניתי.
הגדרה מדויקת ולא פשוטה בכלל.
זו חוויה שאף אחד לא יכול להיות שותף בה אתך, גם אם תרצי מאד…
אה, וטוב לראות אותך כאן.
ואו.
אהבתי את הסגנון כתיבה שלך כל כך.
נוגעת אחת.
ללב❤
תודה, דיני!
ממש שמחה לדעת שאת אוהבת את סגנון הכתיבה שלי. מחמיא לי מאד.
והכי- על נגיעה.
שין, אני כזה אוהבתת את הכתיבה שלך♥ ואותךך;)
כן. נוגעת בו לפעמים, שיכאב לו (אולי בעצם לי) קצת..
וכן, זה מפחיד, מאכזב. אבל זה שווה את זה. שווה ממש.
נראלי הלב צריך את זה, שידברו איתו. הוא מתפוצץ בסוף, לא?
חירות, תודה!
עושה לי טוב לדעת שאהבת, ואוהבת.
כן. הוא מתפוצץ בסוף. והוא כלוא בגוף, כך שהרסיסים נשארים בפנים…
אף אחד לא טורח להוציא אותם.
אף אחד זה אני.
טוב, סתם עניין מסובך ודפוק, אני והלב שלי.
אמאמלהה משולםםם
זה מה יש לי להגידדד
אהבתי ברמותתת ..
כתבת כלכך יפה !
ותיארת אתזה פשוטט מדיוק
ונוגע ללב .
מילונית, תודה רבה!
כיף לי ממש לדעת שאהבת את המילים שלי,
ושהן נגעו בך…
את כמעט מדהימה מידי, שין.
ותנסי להבין לבד למה, ואיך.
פיזרת לעצמך המון רמזים בדרך, תנסי לראות אותם כמו שהם, בבקשה.
וה..דבר הזה.
זה כאילו שיר, אבל לא.
פוסט של כתיבה חופשית, אבל לא.
זה הכל ביחד, ערבוביה יפהפייה כזו, ונוגעת.
כמעט.
אהבתי את זה, הארי.
פיזרתי לעצמי… ייתכן שכך. הלוואי ויהיה לי כח לפקוח את העיניים. בעזרתו יתברך!
ו… כן.
לא התכוונתי לכתוב פה שום דבר. לא שיר, לא בלדה, לא סיפור ולא סתם.
רציתי רק לכתוב כמיהה אחת, ורצון. המילים והסדר הגיעו לבד. ועל כן היופי, לדעתי.
תודה רבה לך, ילדונת!