לא ראויה למענה

טוב הבנתי שאין לי עם מי לדבר
ובזמן האחרון אני כותבת מדי מהר
והימים שלי חולפים לי כמו דקות
למרות שכל יום משמעותי לי בנקודות
שהזנחתי עד עתה
לא שמתי פס על אנשים
שמפריעים לי לשמוע את הקול של אלוקים
והאמת שזה קשה יותר מכל מה שחשבתי
הריחוק מאבא הוא כלא יותר גדול מעזה
והמסע הזה כבד
של נשמה בתוך הגוף
והדמעות כבר נעצרו
לא נשאר מה שדחוף
הן הרגלו לשאת את הגעגועים בפנים
כבר אין לי איך לשפוך
לא משנה כמה אני מתפללת
אבל יש לי למי לשפוך
גם כשהכל אטום
לא נענת בגרם
כמה הלב שלי עלום
אתה שומע
גם אם מיליון שנה אבקש אותו דבר
אתה תשמע
ותדמע
רק כי אני לא ראויה למענה
לכן אתה לא עונה
וגם אם אני שרופה
אני יודעת בפנים עמוק שזה הרצון שלך
ואם כאן הוא מקומי
אז עליי זאת להפנים
אבל אבא גלוי לפניך איך שברתי ת'עצמי שנים
ולעבודה זאת יש שכר?
לי נראה רק עונשים
כי כמה שאני קרובה תמיד ארגיש רחוקה בפנים..
הסתר פנים.