כ-ו-ל-ם

ילדה אהובה ויקרה שלי!
הרי לא יעלה על דעתך שאני – אמך – זו שרק את טובתך כל הזמן מחפשת, קונה, מכבסת, בחיבוק חם עוטפת, ונשיקה של בוקר על לחייך מטביעה, זו שמעירה אותך כל בוקר בשירים, שמציירת לך לב קטן על עטיפת הסנדביץ' –
כל כך רוצה ברעתך?! כל כך אכפת לה שלא תלכי להנות עם חברות במסעדה? שתפטפטי בנייד פרטי משלך?
כנראה שאת טובתך גם בזה אני רוצה.
למרות שלך נראה שלא.
למרות שלכולן יש, או שכולן הולכות/ נוסעות/ לובשות….

חג החנוכה מלמד אותנו טוב מכולם: "מסרת… רבים ביד מעטים". לא תמיד הרבים מנצחים. לא תמיד טוב לכולם.
המיעוט שלנו – כעם היהודי, דווקא הוא, שמר אותנו, מאז מתן תורה ועד היום.
איפה הם כל היוונים? הרומאים? היבוסים? כל האומות העתיקות?
כ-ו-ל-ם נטמעו, נכחדו, התערבבו כלא היו,
ורק אנחנו, המעטים, אלו ששמרו על הגחלת היהודית לבל תכבה, ככבשה בודדה בין הזאבים, אלו שלא שינו את שמם, לבושם ולשונם –
נשארנו קיימים עד היום ולנצח נצחים!
ונתן ה' את הרבים בידינו.